מאת ד”ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון ספטמבר של הירחון Psychosomatic Medicine, עולה כי חסר קליני בויטמין D במבוגרים המוגדר כרמות 25-hydroxyvitamin D מתחת ל- 10 נ”ג/מ”ל, נקשר באופן מובהק לתסמיני דיכאון, ללא קשר לגיל, מין, מצב חברתי, מצב בריאות גופנית ועונה.
חסרים עדינים יותר של הויטמין לא נקשרו באופן משמעותי עם דיכאון בנבדקים מבוגרים יותר.
לדברי החוקרים, על אף שחסר בויטמין D נחקר בהקשר של הפרעות נפשיות במבוגרים צעירים, קשר זה כמעט ולא נבדק בקרב אוכלוסיה מבוגרת יותר, על אף ההשפעה הפוטנציאלית שעשויה להיות לממצא זה.
במסגרת המחקר הנוכחי נותחו נתוניהם של 2,070 מבוגרים בני 65 שנים ומעלה שהשתתפו בסקר בריאות בבריטניה. כחלק מן הסקר, נאסף מידע אודות בריאות, נוהגים הקשורים בבריאות ופרטים סוציו דמוגרפיים, כמו כן נמדדו רמות 25-hydroxyvitamin D והוערכו תסמיני דיכאון לפי מדד ה- Geriatric Depression Scale.
מתוצאות המחקר עולה כי כרבע מן המשתתפים (25.2%) ביטאו תסמיני דיכאון. הימצאות תסמיני דיכאון הייתה 22.6% ב- 85.4% מן המבוגרים עם רמות 25-hydroxyvitamin D מתחת ל- 30 נ”ג/מ”ל ו 25.8% ב- 51.4% מן המבוגרים עם רמות 25-hydroxyvitamin D מתחת ל- 20 נ”ג/מ”ל.
הימצאות דיכאון הייתה גבוהה ביותר (35.0%) ב- 9.8% מן המשתתפים עם 25-hydroxyvitamin D מתחת ל- 10 נ”ג/מ”ל (חסר קליני).
יחס ההימצאות עבור תסמיני דיכאון באלו עם חסר קליני של ויטמין D, באופן יחסי לשאר נבדקי המחקר, עמד על 1.45, והחלק של האוכלוסיה שיוחס לכך עמד על 4.2%.
בניתוחי רגרסיה לוגיסטית, קשרים בין שלושת מצבי החסר ובין דיכאון היו מובהקים לפני תקנון למשתנים נוספים. לאחר תקנון לגיל, מין, מצב חברתי, עונה, עישון, BMI (body mass index), ומחלה כרונית ומגבילה, וכן מצב בריאותי כללי סובייקטיבי, רק הקשר בין חסר קליני בויטמין D נותר מובהק ובלתי תלוי (יחס סיכויים, 1.46; 95% confidence interval, 1.02 2.08; P = .04).
התאמה נוספת עבור צריכת אלכוהול וסיווג לפי עונת ביצוע הבדיקה לא שינו באופן עקבי או ראוי לציון את הממצאים.
החוקרים מציינים כי יתרונות המחקר כללו מדידות ישירות של ויטמין D, שימוש במדדים נפוצים לתסמיני דיכאון באוכלוסיה המבוגרת, והמדגם הגדול והמייצג שהיווה את אוכלוסית המחקר.
בתגובה על המחקר, מציינים המומחים כי קיימת סדרה ארוכה של עבודות המדגימות כי חסר בויטמין D אינו קשור רק בבעיות גרמיות כי אם גם בבעיות רבות נוספות, כולל ירידה בעוצמת השריר, בעיות קוגניטיביות ובעיות ראייה ודיכאון.
מחקרים אודות דיכאון היו מחקרי חתך וממצאיהם לא היו משכנעים דיים בשל מספר סיבות. הסיבה החשובה ביותר הינה, ככל הנראה, העובדה לפיה אם אדם סובל מחסר משמעותי בויטמין D הרי שהוא צפוי לסבול מתחלואות הנובעות מכל באופן מובהק, ואלו מספיקות בכדי לגרום לתסמיני דיכאון.
המומחים מדגישים כי מחקר פרוספקטיבי דרוש בכדי להבהיר את כיווניות הקשר וההשפעה בין רמות ויטמין D ובין דיכאון, היות ומחקר תצפיתי אינו מסוגל להדגים קשר סיבתי.
החוקרים מוסיפים כי ממצאיהם וממצאים ממחקרים קודמים מהווים בסיס מספק לביצוע מחקר קליני אשר יבדוק את הקשר בין תוספי ויטמין D ובין הסיכון לדיכאון.
במחקר קליני מסוג זה, מציעים החוקרים, ייבדקו אנשים שאינם סובלים מדיכאון באופן בסיסי, אך עלולים להיות בסיכון לדיכאון, ויטופלו בויטמין D או בפלצבו, במטרה להעריך האם אלו המטופלים בתוספי ויטמין D פחות מועדים לפתח דיכאון בהמשך הדרך.
החוקרים מסכמים כי אם חסר בויטמין D יודגם בעתיד כגורם לדיכאון, הרי שתיקון חסר שכזה עשוי להוות מדד יעיל לתיקון דיכאון בשלבים מאוחרים יותר בחיים במושגים של בריאות הציבור.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!