ממחקר חדש עולה כי חולים לאחר אוטם לבבי (MI) השומרים על נטילת הטיפול התרופתי, אכן זוכים לתוצאות טובות יותר, בהשוואה לחולים שאינם שומרים על היענות לטיפול.
מחקרים קודמים הראו בבירור כי שמירה על היענות לטיפול משפרת את התוצאות, אך אין אינדיקציות שלפחות חלק מההשפעה נובעת מהשפעת ‘Healthy Adherer’, המתארת את החולים שיערכו שינויים חיוביים בסגנון החיים שלהם לאחר אירוע בריאותי משמעותי, כולל נטילת הטיפול התרופתי המומלץ. מטה אנלזיה שפורסמה שנה שעברה (BMJ 2006; 333: 15-9) מצאה כי קשר בין היענות לטיפול פלסבו ובין תוצאות טובות יותר.
החוקרים ביקשו לבחון עד כמה היתרונות נובעים מהשפעות אמיתיות של התרופה, וכמה נובעות מאפקט Healthy Adherer. הם התבססו על מאגר נתונים מקנדה, שכלל נתונים על פני תקופה של 4 שנים, וזיהו חולים לאחר אוטם לבבי, מעל גיל 65, מאחר שחולים בקבוצת גיל זו מצויים בסיכון קרדיווסקולרי גדול יותר.
החוקרים התייחסו רק לחולים ששרדו לפחות שנה ושלושה חודשים לאחר האישפוז בעקבות MI.
בכדי לקבוע עד כמה הקשר בין היצמדות לטיפול ותמותה נבע מהשפעות התרופה או מאפקט Healthy Adherer, ניתוח הנתונים בחן את הקשר בין שלוש משפחות תרופות שתיים עבורן יש עדויות טובות המוכיחות את יתרון הטיפול (סטטינים וחסמי ביתא) , ואחת עבורה אין גוף עדויות רב (חסמי סידן). מידע על כמויות המרשמים ומספר הימים שניתנו במהלך תקופה של שנה אחת, שימש להערכת PDC (Proportion of Days Covered) כמדד להיענות, שחולק לשלוש קטגוריות גבוה (PDC של 80% ומעלה), בינוני (PDC = 40-79%) ונמוך (PDC<40%). מדדים עיקריים כללו את שיעורי התמותה בטווח הארוך.
מבין 47,681 החולים שאושפזו בעקבות אוטם לבבי במהלך תקופת המחקר, 31,455 שרדו לפחות שנה אחת ושלושה חודשים. מהם, 17,823 (57%), 24,319 (77%) ו-9,168 (30%) מילאו לפחות מרשם אחד לסטטינים, חסמי ביתא, או חסמי סידן, בהתאמה, במהלך שלושת החודשים הראשונים. שיעורי ההיצמדות הממוצעים לטיפול במהלך השנה הראשונה היו טובים, עם מעל 78% בכל שלוש משפחות התרופות, עם מעט חולים שהפסיקו לקחת את כל התרופות בעיקר בשנה הראשונה. שיעור הפסקת הטיפול במהלך תקופת מעקב מלאה היו גבוהים יותר (13.2% עבור סטטינים, 19.6% עבור חסמי ביתא, 33.5% עבור חסמי סידן).
ניתוח התוצאות העלה קשר מנה-תגובה ברור בין היצמדות לטיפול ותמותה עבור סטטינים וחסמי ביתא. ההשפעה היתה הגבוהה ביותר עבור סטטינים, עם שיעורי תמותה של 16%, 20% ו-24%, בקבוצת ההיענות הגבוהה, הבינונית והנמוכה. לא נמצאה אינדיקציה לקשר בין תמותה והיענות לטיפול עבור חסמי סידן.
לאור הממצאים, החוקרים מסכמים כי הם מצאו עדות ברורה לפיה היצמדות לטיפול תרופתי, שהוכח כיעיל, מביאה לשיפור בסיכויי ההישרדות לאחר אוטם לבבי, ומדובר בהשפעה אמיתית של התרופות, ולא רק תופעה של Healthy Adherer. הם דנים במגבלות האפשריות של המחקר, אך מציינים כי כאשר ניתן, יש לאשר את הממצאים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!