פרוצדורות לשחזור חדרי הלב בניתוח (SVR– Surgical ventricular restoration), במטרה להוריד את נפח החדר השמאלי ולשקם את צורתו לאחר MI (התקף לב) נמצאות בשימוש תכוף יותר בבתי החולים – כך עולה ממחקר שפורסם בגיליון ספטמבר של American Heart Journal.
עד לאחרונה, SVR היה בשימוש בעיקר במרכזים שהתמחו בכך. במקרים אלה, לדברי החוקרים, SVR שימש לטיפול מספר חודשים או שנים לאחר MI. התוצאות הראו תפקוד סיסטולי טוב יותר ושיפור ב-New York Heart Association (NYHA) class , עם שיעור תמותה ל-30 יום של 5.3%.
בדיווח הנוכחי, העריכו החוקרים את המאפיינים והתוצאות של הליכי SVR המבוצעים מחוץ ל”מרכזים המומחים”. הנתונים נלקחו מה- Society of Thoracic Surgeons National Cardiac Database, מינואר 2002 עד יוני 2004.
נמצא כי 731 פרוצדורות SVR בוצעו ב-141 בתי חולים. 20 מרכזים בלבד ביצעו 10 פרוצדורות או יותר במהלך התקופה, בעוד ש- 110 מרכזים ביצעו לא יותר מחמש.
הגיל הממוצע של החולים היה 73, 69% מהם סווגו כ- NYHA class III או IV, ו- ejection fraction ממוצע עמד על 25%. ב-87% מהחולים בוצע בזמן ה-SVR גם מעקף, ו-15% עברו את הפרוצדורה תוך שבוע מה- MI.
עפ”י תוצאות המחקר, שיעור התמותה בניתוח היה 9.3%, ושיעור תמותה ל-30 יום היה 8.9%. תמותה, ניתוח חוזר, שבץ, כישלון כלייתי והנשמה ממושכת לאחר SVR התרחשו ב- 33.5% מהחולים.
סטטוס הניתוח- דחוף/ חירום/ הצלה לעומת אלקטיבי- היה גורם הסיכון החזק ביותר לתוצאות שליליות.
גורמי סיכון נוספים כללו רמות קריאטינין, גיל, מין (נשים), סוכרת תלוית אינסולין, MI במהלך השבוע שלפני הניתוח, סיפור של כשלון לבבי ומחלה בשלושה עורקים כליליים.
התמותה הכוללת הייתה גבוהה יותר במרכזים שביצעו פחות פרוצדורות SVR, בהשוואה למרכזים האחרים (0.022=P), אך כאשר מוציאים פרוצדורות חירום/הצלה, האנליזה מראה כי אין הבדלים משמעותיים בשיעורי התמותה.
החוקרים מסכמים ואומרים כי המשך ההערכה של תהליכים ותוצאות יסייע לזיהוי פקטורים לבחירת החולה האופטימלי ויביא לביצוע משופר של ההליך.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!