ממחקר פרוספקטיבי, כפול סמיות, אקראי ובבבקרת פלצבו שנערך לאחרונה, עולה כי מתן בו זמני של טיפול באספירין מקטין בצורה משמעותית את הסיכון לאיבוד שמיעה הנגרם בשל גנטמיצין. המחקר פורסם ב- New England Journal of Medicine.
בראיון שנערך עימו לאחרונה, מסר אחד החוקרים כי השכיחות של הופעת איבוד שמיעה הנובע מאמינוגליקוזידים היא כ-8%, אולם המספרים עשויים להיות גבוהים יותר במדינות מתפתחות, שבהן אמינוגליקוזידים הן לעיתים קרובות האנטיביוטיקות האפשריות כלכלית היחידות, ונמכרות כתרופות מדף.
עבור המחקר, החוקרים בחרו אקראית מתוך 195 מטופלים מבוגרים, שקיבלו טיפול בגנטמיצין תוך ורידי למשך 5 עד 7 ימים, 89 מטופלים שקיבלו 1 גרם אספירין 3 פעמים ביום למשך שבועיים, ו-106 מטופלים שקיבלו פלצבו.
התוצאות שהתקבלו 5 עד 7 שבועות לאחר הטיפול הראו שטיפול באספירין הפחית משמעותית את הסיכון לרעילות לאוזן (ototoxicity), שהוגדרה כשינוי חד צדדי או דו צדדי מערכי הבסיס ב-15 dB או יותר ב-6 וב-7 קילוהרץ. היעילות של גנטמיצין היתה דומה בשתי הקבוצות.
חיסרונות אפשריים לשימוש באספירין בהקשר זה כוללים את האופי הנפרד מההתוויות המקובלות של התוויה זו, ואת הסיכון לדימום בקיבה. במחקר זה, תסמינים גסטרואינטסטינליים דווחו בשכיחות גבוהה יותר בקרב המטופלים שקיבלו אספירין, ודימום בקיבה הוביל להפסקת הטיפול ב-3 מטופלים.
בכל זאת, אספירין היא תרופה זמינה ולא יקרה. החוקר הוסיף בראיון עימו, כי החוקרים היו מעוניינים לראות את התפיסה כי ניתן לנקוט באמצעי זהירות להקטנת הסיכון למטופלים מתפשטת בקהילה הרפואית ברחבי העולם.
החוקר ציין, כי למרות שגנטמיצין אינה נמצאת בשימוש שכיח בארצות הברית, וכי השימוש בה פחת במדינות המתועשות, אין זה סביר שתרופה זו תוחלף בעתיד הקרוב, וזאת בשל הספציפיות של השימושים בה ובשל היותה נפוצה וזולה במדינות עניות.
בעוד שאספירין נראית מבטיחה כתרופה שתביא להורדת הסיכון של רעילות לאוזן שנובעת מאמינוגליקוזידים, החוקרים סיכמו באומרם כי יש צורך במחקרים נוספים כדי לפתח תרופה פרופילקטית עם פחות תופעות לוואי או/ו אנטיביוטיקות בטוחות יותר לשימוש.
N Engl J Med. 2006;354:1856-1857
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!