ממחקר ישראלי חדש עולה כי טיפול ב-Torsion של האשכים ע”י קיבוע אשך, אפילו באמצעות תפר שאינו נספג, אינו מהווה ערובה לכך שהבעיה לא תשוב. לכן, רופאים צריכים להיות מודעים לאפשרות של הישנות Torsion במטופלים, ולפעול בזריזות כדי למנוע איבוד אשך.
לא מדובר במחקר הראשון שתיאר התפתחות Testicular Torsion לאחר Orchiopexy. עם זאת, מרבית המחקרים הקודמים בוצעו בתקופה בה השתמשו בתפרים ספיגים לקיבוע. לכן, לא היתה ידועה ההשפעה של שימוש בתפרים לא-ספיגים על הישנות Torsion.
יש מקום לברך את הכותבים שזכו לפרסום תוצאות המחקר בגליון ינואר של Journal of Urology. התוצאות מבוססות על 179 נבדקים שעברו בין השנים 1991-2003 ניתוח לקיבוע אשך בעקבות Torsion חד-צדדי.גיל המשתתפים נע ממספר שבועות עד 45 שנים, עם גיל ממוצע של 18 שנים.
ד”ר יום מור ושותפיו, מהמרכז הרפואי על שם שיבא, בתל השומר, זיהו 8 משתתפים שקיבלו טיפול ל-Torsion חוזר, שהופיע 0.5-23 שנים לאחר האירוע הראשון.
Torsion בצד ימין היה שכיח יותר מאלו שבצד שמאל, ביחס של 5:3. ב-50% מהמקרים, Torsion חוזר הופיע באשך בו הופיע האירוע הראשון, וב-50% מהמקרים הופיע Torsion חוזר באשך הנגדי.
בשני מקרים חל Detorsion ספונטני, ובוצע ניתוח אלקטיבי מאוחר יותר. בכל יתר המקרים בוצע ניתוח דחוף.
השיטה הקודמת לקיבוע אשך כללה את תפירת Tunica Albuginea לשכבת Dartos בכל צד, עם שני תפרים. בכל המקרים בוצע קיבוע אשך דו-צדדי, פרט לאחד בו בוצעה כריתת אשך (Orchiectomy). בשלושה מקרים מוקדמים השתמשו בתפרי כרום וב-4 מקרים עוקבים השתמשו בתפרי פוליגלקטין, שניהם ספיגים. עם זאת, במקרים חדשים יותר השתמשו בתפרים פוליפרופילן, שאינם ספיגים.
במאמר מערכת, כתב ד”ר לורנס בסקין, מבית החולים לילדים בסן פרנסיסקו, כי במהדורה השמינית של Campell’s Urology, מומלץ לבצע קיבוע ללא תפרים לטיפול ב-Testicular Torsion. נותר לראות אם גישה זו תמנע את הסיכוי להישנות Torsion במטופלים שעברו קיבוע אשך.
J Urol 2005;175:171-174.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!