תוצאותיו של מחקר שפורסם לאחרונה מעידות על קשר בין ערך ה-ejection fraction (או EF) לבין התוצאה הקרדיווסקולרית בחולים הסובלים מכשל לב.
תפקוד חדר הלב השמאלי הינו גורם משמעותי בקביעת שיעור הסיכון הקרדיווסקולרי בחולים הסובלים מכשל לב. המספר הגדל של חולים שחוו כשל לב ונשמר בהם התפקוד הסיסטולי מדגיש את חשיבות הבנת הקשר בין ערך ה-EF ושיעור הסיכון.
במחקר נבדקו 7599 חולים הסובלים ממגוון מצבים סימפטומטיים של כשל לב שנרשמו לתוכנית ה-Candesartan in Heart failure: Assessment of Reduction in Mortality and morbidity (או CHARM). כל החולים חולקו באקראי לקבלת candesartan במינון יעד של 32 מ”ג פעם ביום או לקבלת פלצבו מתאים ונערך אחריהם מעקב לאורך תקופה חציונית של 38 חודשים.
החוקרים בדקו את הקשר בין ערך ה-EF בחדר שמאל (LVEF), שנמדד לפני חלוקת החולים האקראית, לתוצאות הקרדיווסקולריות ולגורמי התמותה. ערך ה-LVEF הממוצע בקרב החולים שנרשמו ל-CHARM עמד על 38.8±14.9% (ערך LVEF חציוני של 36%). חולים שנמדדו בהם ערכי LVEF נמוכים יותר נטו להמצא בדרוג גבוה יותר של ה-New York Heart Association בתחילת המחקר.
ערך ה-HR לתמותה מכל גורם שהוא עלה בשיעור של 39% לכל ירידה בשיעור של 10% בערך ה-EF מתחת לערך של 45% (ערך HR של 1.39 עם 95%CI, 1.32-1.46) עם התאמה למשתנים בסיסיים. שיעור התמותה הכללי, שיעור מקרי התמותה בשל גורמים קרדיווסקולריים, וערכי כל המרכיבים של הסיכון לתמותה קרדיווסקולרית פחתו עם העליה בערך ה-EF עד לערך EF של 45%, שלאחריו הסיכון נותר הסיכון לתוצאות אלה יציב יחסית עם העליה בערך ה-LVEF.
שיעור השינוי האבסולוטי בשכיחות ל-100 שנות-אדם לכל ירידה של 10% בערך ה-LVEF היה גדול יותר עבור תמותה פתאומית ותמותה הקשורה לכשל לב. השפעת ה-candesartan על הפחתת התוצאות הקרדיווסקולריות היתה עקבית לאורך קטוגוריות ה-LVEF השונות.
החוקרים מסיקים כי LVEF הוא חזאי חזק של התוצאה הקרדיווסקולרית בחולי כשל לב לאורך טווח רחב של ערכי התפקוד החדרי. עם זאת, כאשר הוא עולה מעל ערך של 45%, ה-EF איננו יכול לתרום עוד להערכת הסיכון הקרדיווסקולרי בקרב חולים אלה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!