השמנת יתר היא גורם סיכון חשוב להופעה חדשה של פרפור פרוזדורים (AF) לאחר ניתוח לב. דרושים מחקרים נוספים כדי לזהות אמצעים שיאפשרו להוריד את הסיכון.
השמנת-יתר נקשרה ל-AF בנבדקים שאינם מנותחים, אך עדיין לא ידוע אם לאחר ניתוח לב יש עליה בהופעת פרפור פרוזדורים חדש.
זו הפעם הראשונה בה נמצא קשר כה חזק בין עליה בהשמנה ובין הסיכון לפרפור פרוזדורים לאחר ניתוח. החוקרים הופתעו מהעליה בהיקף שכיחות AF עם העליה ברמת ההשמנה.
הממצאים עולים ממחקר שכלל 8,051 נבדקים שעברו ניתוח לב בשני בתי חולים בין השנים 1994-2004. הנבדקים לא סבלו מ-AF לפני הניתוח. 3,164 מהנבדקים סבלו מהשמנת-יתר ו-4887 לא סבלו מהשמנת יתר.
ביחס למשקל נורמלי, העליה בסיכון AF נעה מ-18% עבור נבדקים בעודף משקל ועד 139% עבור הנבדקים השמנים ביותר (BMI>40).
גורמי סיכון אחרים להתפתחות AF לאחר ניתוח כללו עליה בגיל, ניתוח מסתם מיטראלי או אאורטלי, COPD, מין (שכיח יותר בגברים), שימוש בחסמי ביתא לפני הניתוח, מחלת כלי דם, גזע (שכיח יותר בלבנים), EF נמוך מ-40%. לעומת זאת, ניתוחים שבוצעו ללא משאבה והעדר היסטוריה של פרפור או רפרוף פרוזדורים היו קשורים בירידה בסיכון ל-AF לאחר הניתוח.
באשר לשאלה כמה השמנת יתר עשויה לתרום להתפתחות AF, החוקרים טוענים כי ייתכן שהקשר נובע מההגדלה של הפרוזדור השמאלי, הידוע כתהליך המקדים הפרעות קצב. המחקר הנוכחי לא העריך את ההשפעה של גודל הפרוזדור השמאלי, אך החוקרים טוענים כי פרמטר זה נמדד כיום באופן שגרתי במטרה להבין את הקשר.
מאחר שניתוח לב מבוצע לעיתים קרובות על בסיס אקוטי או סוב-אקוטי, אין מספיק זמן לנבדקים שמנים לאבד משקל באופן מהותי לפני הניתוח. לכן, דרושים אמצעים אחרים כדי להקטין את הסיכון להתפתחות AF בנבדקים אלו.
הממצאים מעידים כי ניתוח לב שמבוצע ללא משאבה, בהשוואה לניתוח לב על משאבה, עשוי להיות התערבות אחת המקטינה את הסיכון להתפתחות AF לאחר הניתוח בנבדקים שמנים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!