מטרת המחקר היתה לבדוק את ההיפותזה כי חשיפה מופחתת לזיהומים נפוצים בשנה הראשונה לחיים מעלה סיכון להתפתחות לויקימיה לימפובלסטית חמורה.
המחקר כלל 6,305 ילדים (בגילאים 2-14 שנים) ללא סרטן; 3,140 ילדים עם סרטן שאובחן בין 1991-1996, מתוכם 1,286 עם לויקימיה לימפובלסטית חמורה (ALL).
טיפול יומיומי ופעילות חברתית במהלך השנה הראשונה לחיים שימשו כמייצגים לחשיפה אפשרית לזיהום בינקות.
עלייה ברמות פעילות חברתית היתה קשורה לירידה מתמשכת בסיכון ל-ALL; נצפתה מגמת מנה-תגובה. כשילדים שאימותיהם דיווחו על העדר פעילות רגילה מחוץ לבית שימשו כקבוצת התייחסות, יחסי סיכון לעלייה ברמות פעילות היו 0.73 (95% רווח בר סמך, 0.62-0.87) לכל פעילות חברתית, 0.62 (0.51-0.75) לטיפול רגיל מחוץ לבית, ו-0.48 (0.37-0.62) לטיפול פורמלי (נוכחות במעון עם לפחות 4 ילדים למשל יומיים בשבוע לפחות) (P value for trend < 0.001). תוצאות לממאירויות non-ALL שימשו כקבוצת התייחסות, השפעה מגנה משמעותית ל-ALL נצפתה רק בטיפול פורמלי (יחסי סיכון=0.69, 0.51-0.93; P = 0.02).
תוצאות דומות הושגו ל-ALL מתאי B ותת קבוצות אחרות, וכן למקרים שאובחנו מעל ומתחת לגיל 5.
תוצאות אלו תומכות בתיאוריה כי מיעוט בחשיפה לזיהומים בחודשים הראשונים לחיים מעלה סיכון להתפתחות לויקימיה לימפובלסטית חמורה.




תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!