במחקר המתפרסם כעת ב-Circulation עולה שמדידת הסוכר בצום (fasting glucose- FG )של חולים המתאשפזים לאחר אוטם חד של שריר הלב (AMI ) מהווה גורם פרוגנוסטי מובהק ואמין יותר לתמותה מאשר מדידת הסוכר בעת האישפוז (admission glucose- AG ).
הרקע למחקר הוא המידע שהיפרגליקמיה במטופלים עם AMI קשורה לעלייה בסיכון לתמותה. ואולם מרבית המחקרים בחנו את הקשר בין ה-AG לתמותה בעוד שרק מעט מחקרים בחנו את הקשר בין FG לתמותה.
במחקר זה עקבו החוקרים באופן פרוספקטיבי אחרי ה-FG והתמותה במשך 30 יום של 735 חולים לא סוכרתיים עם AMI .
ה-FG (במדידה לאחר 8 שעות צום במהלך ה-24 השעות הראשונות של האישפוז) וה-AG נמדדו בקרב כל המאושפזים. לאחר 30 יום דווח על 9 מקרי תמותה (2%) במטופלים עם FG נורמלי (מתחת ל-110 מ”ג/ד”ל), 10% תמותה בקרב השלישון הראשון של FG מעל הנורמלי, 13% בקרב השלישון השני, ו-29% בקרב השלישון השלישי.
בהשוואה ל-FG נורמלי הסיכון היחסי לתמותה במהלך 30 יום היה 4.6 לשלישון הראשון, 6.4 לשלישון השני ו-11.5 לשלישון השלישי . כל התוצאות הללו היו מובהקות סטטיסטי.
בהשוואה לחולים עם AG נורמלי (מתחת ל-140 מ”ג/ד”ל) יחסי הסיכון היחסיים היו 1.4 לשלישון הראשון הגבוה מהנורמלי (לא מובהק), 3.0 לשלישון השני (מובהק) ו-4.4 לשלישון השלישי (מובהק).
בהשוואה לחולים עם FG ו-AG נורמלי יחסי הסיכון המתואמים ל-30 ימי תמותה של חולים עם רמות מעל הנורמלי של AG היו 0.71 לחולים עם רמות גבוהות של AG ונורמליות של FG, יחס סיכון של 3.4 למטופלים עם רמות נורמליות של AG וגבוהות של FG , ויחס סיכון של 9.6 לחולים עם רמות גבוהות של AG ו-FG גם יחד.
ניתוח סטטיסטי הראה שהכללת ה-AG נכשלה בשיפור כושר החיזוי של המודל. בניגוד לכך, הוספת ה-FG למודל החיזוי שיפרה את יכולת החיזוי.
החוקרים מסיקים איפוא שתוצאת ה-FG עדיפה על ה-AG בהערכת הסיכון לתמותה בטווח הקצר של החולה לאחר AMI .
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!