סמ״ר יהונתן יצחק סמו מכרמי צור, נפצע קשה בקרב במרכז הרצועה והועבר לבית החולים בילינסון. הרופאים נלחמו על חייו ולבסוף נקבע לו מוות מוחי. משפחתו בקשה לתרום את איבריו: לבו הושתל בבן 46 בבילינסון, ריאותיו בבן 36 בבילינסון, כבד בבן 51 באיכילוב, אונת כבד בבת 8 חודשים בשניידר, כליה בבן 10 בשניידר וכליה נוספת בבן 50 בהדסה.

משפחתו של יהונתן מספרת עליו “יהונתן היה בן בכור להוריו אילת ומשה, ואח לבארי, לביא, תמר ואחינעם. בעל עיניים יפות גדולות וחיוך כובש. מעולם לא התלונן על קשיים. כנער הדריך בתנועת בני עקיבא והתנדב במקומות רבים. השתתף בתכניות אקדמאיות לנוער מצטיין. למד בישיבת ״נווה שמואל״ בישוב אפרת ולאחר מכן המשיך למכינה קדם צבאית ״אדרת״ בכפר סילבר, המשלבת דתיים וחילונים. לקראת הצבא התמיין למודיעין אך התעקש לעשות שרות משמעותי כלוחם בצנחנים, כמו דודיו ובני הדודים שיש ביניהם נציגים ביחידות שונות.  במלחמה היה בתפקיד של שליטה ובקרה של המ״פ ולחם עם הכוח הראשון.
יהונתן חתם על כרטיס אדי מיוזמתו. אימו מצאה יום אחד את הכרטיס ושאלה על כך והוא השיב לה – ‘כן, חתמתי מזמן’. לא היתה התלבטות בכלל אם לתרום את איבריו. זה היה יהונתן. כל דבר עשה בחיוך מתוך הבנה, מחוייבות ורצון לעזור. העובדה שחלק ממנו ימשיך לחיות ולעזור לאחרים… אין מרומם יותר מזה. בזכותו במהלך השבעה חתמו אנשים רבים על כרטיס אדי, ויחתמו עוד״.

בתמונת הכותרת: יהונתן, באדיבות המשפחה.