הודות לשילוב הערכת סיכון, טיפול ב-Rivaroxaban (קסרלטו) ומעקב מהיר, ניתן לשחרר באופן בטוח מספר רב יותר של חולים עם תסחיף ריאתי מחדר המיון, במקום אשפוז לבית החולים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך כנס מטעם ה-American College of Emergency Physicians.
החוקרים מסבירים כי הפרוטוקול החדש עשוי להביא לשינוי הגישה של רופאי חדר מיון. הפחתת אשפוזים של חולים עם תסחיף ריאתי הפונים לחדר מיון מובילה לחסכון הוצאות רפואיות, ללא סיכון החולים.
במחקר הנוכחי בחנו החוקרים חולים עם אבחנה של תסחיף ריאתי או פקקת ורידים עמוקים בשני בתי חולים בבוסטון, לאורך תקופה של 16 חודשים, לפני ואחרי אוקטובר 2015, אז הוחל בפרוטוקול טיפול אמבולטורי בחולים. הרופאים תודרכו בנושא הגישה, אך לא נדרשו ליישמה.
חולים שהתאימו לפרוטוקול נבחנו להערכת הסיכון עם שילוב של גורמים קליניים, כולל סמנים בדם, מדדים לבביים ונוכחות תסחיף ריאתי או פקקת ורידים עמוקים באולטרה-סאונד.
מדגם המחקר כלל 2,318 חולים: 1,073 חולים טופלו לפני הפרוטוקול ו-1,245 טופלו לאחריו. המאפיינים הדמוגרפיים היו דומים בשתי הקבוצות.
החוקרים מדווחים כי שיעור החולים ששוחרו מחדר המיון עלה מ-10.5% ל-14.8% בעקבות הפרוטוקול. עם זאת, באחד משני בתי החולים, העליה הייתה בולטת יותר מ-12.2% ל-19.9%.
מספר רב יותר של חולים עם תסחיף ריאתי או פקקת ורידים עמוקים שוחררו תחת טיפול ב-Rivaroxaban לאחר הפרוטוקול, בהשוואה להיקף המטופלים טרם יישום הפרוטוקול (58.9% לעומת 24.2%).
עוד עולה מהנתונים כי בקרב החולים ששוחררו לביתם, בהשוואת המצב לפני ואחרי יישום הפרוטוקול, לא תועדו הבדלים בשיעורי התמותה לאחר שבוע, שיעור דימום מג’וריים ושיעור אשפוזים חוזרים לבית החולים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי במקרים מתאימים, ניתן לשחרר חולים עם תסחיף ריאתי או פקקת ורידים עמוקים באופן בטוח. עם זאת, הם מציינים כי המעקב המוקדם אחר חולים אלו הינו מרכיב חיוני בפרוטוקול וייתכן כי יהיה מאתגר יותר ליישם זאת בחלק ממערכות הבריאות.
מתוך כנס ה-ACEP
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!