נוכחות מחלה מיקרווסקולארית, גם בכליות או בעיניים, מעלה באופן חד את הסיכון לקטיעת גפה תחתונה, עם עליה בולטת יותר בחולים בהם גם עדות למחלת עורקים היקפית, כך עולה מנתונים חדשים ממחקר Veterans Aging Cohort Study, אשר פורסמו במהלך חודש יולי בכתב העת Circulation.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לקבוע אם אבחנה של מחלה מיקרווסקולארית בלבד בכל אתר בגוף מעלה את הסיכון לקטיעה ובשילוב עם מחלת עורקים היקפית. הם אספו נתונים אודות משתתפים במחקר Veterans Aging Cohort Study בין תחילת אפריל 2003 ועד סוף דצמבר 2014. החוקרים בחנו את ההשפעה של נוכחות מחלה מיקרווסקולארית (רטינופתיה, נוירופתיה ונפר ופתיה) ומחלת עורקים היקפית על הסיכון לקטיעה לאחר תקנון לגורמי סיכון קרדיווסקולאריים ודמוגרפיים.

בקרב 125,674 משתתפים ללא עדות לקטיעת גפה קודמת, שיעורי היארעות קטיעה לאורך חציון מעקב של 9.3 שנים עמד על 1.16 ל-1,000 שנות-אדם, עם סך כולל של 1,185 קטיעות. מניתוח סטטיסטי עלה כי בהשוואה לאלו ללא מחלת עורקים היקפית או מחלה מיקרווסקולארית, נוכחות מחלה מיקרווסקולארית בלבד לוותה בעליה של פי 3.7 בסיכון לקטיעת גפה; מחלת עורקים היקפית בלבד לוותה בעליה של פי 13.9 בסיכון לקטיעה; ומשלב מחלת עורקים היקפית עם מחלה מיקרווסקולארית לווה בעליה של פי 22.7 בסיכון לקטיעת גפה.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ללא תלות בגורמי סיכון מסורתיים, נוכחות מחלה מיקרווסקולארית מעלה את הסיכון לקטיעת גפה, כאשר הסיכון גבוה עוד יותר באלו בהם ישנה גם עדות למחלת עורקים היקפית. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים בכדי להבין את המנגנונים בבסיס הקשר הנ”ל.

Circulation. Published online July 8, 2019

לידיעה במדסקייפ