תיקון אנדווסקולארי של קרע מפרצת אבי עורקים בטנית מלווה בשיפור הישרדות בטווח זמן בינוני ואיכות החיים של החולים, לצד הפחתת הוצאות רפואיות, בהשוואה לניתוח פתוח, כך עולה מתוצאות מעקב ארוך-טווח במסגרת מחקר IMPROVE, אשר פורסמו בכתב העת BMJ.

במסגרת מחקר IMPROVE חולקו באקראי 613 חולים עם תסמינים חשודים לקרע לקבוצת תיקון אנדווסקולארי או ניתוח פתוח והיו במעקב ארוך טווח. משך המעקב הממוצע אחר התמותה עמד על 4.9 שנים, ללא הבדלים מובהקים בתמותה כוללת בין שתי הקבוצות.

עם זאת, עקומות ההישרדות נפרדו לאחר השלב האקוטי, עם שיעורי תמותה נמוכים יותר בקבוצת טיפול אנדווסקולארי בין שלושה חודשים ועד שלוש שנים (48% לעומת 56%, יחס סיכון של 0.57, p=0.015), לפני שהתמזגו שוב לאחר שבע שנים.

החוקרים מציינים כי ההקצאה האקראית של החולים בוצעה בנקודת זמן בה מדובר היה בחשד לקרע של המפרצת, אך לא בכל החולים בוצע תיקון של המפרצת, מאחר וחלק הלכו לעולמם בטרם הגיעו לניתוח ובאחרים בסופו של דבר לא הייתה עדות לקרע בבדיקות ההדמיה.

מבין 502 החולים בהם בוצע בפועל תיקון של הקרע, הממצאים היו בולטים עוד יותר עם שיעורי תמותה לאחר שלוש שנים של 42% לאחר תיקון אנדווסקולארי לעומת 54% לאחר ניתוח פתוח (יחס סיכון של 0.62). עם זאת, לאחר שבע שנים שוב לא תועדו הבדלים ברורים בין הקבוצות.

איכות החיים הממוצעת במחקר הייתה גבוהה יותר בקבוצת החולים לאחר תיקון אנדווסקולארי במהלך השנה הראשונה, אך לאחר שלוש שנים איכות החיים הייתה דומה בשתי הקבוצות.

חולים בקבוצת טיפול אנדווסקולארי שהו פחות ימים בבתי חולים וההוצאות הרפואיות היו נמוכות ב-2,605 פאונד. החוקרים מדווחים כי הסבירות כי תיקון אנדווסקולארי הינה גישה משתלמת מבחינת עלות-תועלת עמדה על מעל 90% בכל דרגות הנכונות לתשלום עבור תוספת QALY (Quality-Adjusted Life Years).

החוקרים מציינים כי תיקון אנדווסקולארי של מפרצת אבי עורקים בטני לא הוכחה כגישה משתלמת מבחינת עלות-תועלת במקרים אלקטיביים והסיבות להבדלים בתוצאות בין מקרים דחופים ומקרים אמבולטוריים אינן ברורות.

BMJ 2017

לידיעה במדסקייפ