חוקרים מהולנד מדווחים במהדורת דצמבר של Stroke כי הערכה מלאה של נגעים טרשתיים בעורקי הצוואר דורשת למעלה משיטת הדמיה אחת.
החוקרים מסבירים כי בדיקת PET (Positron Emission Tomography) מאפשרת הערכת דלקת של נגע טרשתי, אך יש לשלבה עם בדיקת CT או MRI להערכת מאפיינים אחרים של הנגע הטרשתי, דוגמת גודל הליבה הנמקית.
החוקרים ערכו השוואה של בדיקות 18F-FDG-PET, בדיקת CT ובדיקת MRI, להערכת נגעים טרשתיים בעורקי הצוואר של 50 חולים עם טרשת סימפטומאטית של עורקי הצוואר.
החוקרים לא מצאו קורלציה בין מדדי בדיקת PET ובין הפרמטרים שנבחנו בבדיקת CT או MRI.
ערכי הקליטה הסטנדרטיים של 18F-FDG PET היו גבוהים יותר באופן מובהק בנגעים עם דימום בתוך-הנגע, אך לא תועדו הבדלים בין נגעים עם מעטפת פיברוטית עבה או שלמה ונגעים עם מעטפת פיברוטית דקה או קרועה לפי בדיקת MRI.
החוקרים כותבים כי קוטר הלומן המינימאלי ונפח דופן כלי הדם לא היו שונים משמעותית, כפי שנקבע בבדיקת CT ו-MRI, אך נפח הליבה הנמקית וההסתיידויות היו גדולים יותר בבדיקת CT, בעוד שנפח הרקמה הפיברוטית היה גדול יותר בבדיקת MRI.
החוקרים מסכמים כי בדיקת 18F-FDG PET אינה מהווה חלופה לבדיקת CT או MRI. הקורלציה בין מדדי CT ו-MRI היא בינונית-עד-חזקה, אך קיימת שונות נרחבת בהבדלים האבסולוטיים. הם קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא, במטרה להעריך איזו בדיקת הדמיה היא היעילה ביותר בניבוי שבץ בעתיד, כך שתסייע בבחירה טובה יותר של החולים המתאימים לניתוח. מאחר שלא נערכו מחקרים מסוג זה, עדיין לא ידוע מהי בדיקת ההדמיה הטובה ביותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!