טיפול ב- Rituximab הפחית משמעותית את קצב הידרדרות תפקוד כלייתי בחולים עם נפרופתיה ממברנוטית (Membranous Nephropathy) פעילה, כולל באלו לאחר טיפול קודם לדיכוי חיסוני או עם תפקוד כלייתי התחלתי ירוד, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Clinical Kidney Journal.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חולים עם נפרופתיה ממברנוטית ותפקוד כלייתי ירוד או מחלה פעילה למרות טיפול לדיכוי חיסוני אינם מיוצגים דיו במחקרים קליניים. בהעדר מידע אודות התועלת של Rituximab באוכלוסיית חולים זו, מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את התגובה של חולים אלו לטיפול התרופתי.
החוקרים השלימו מחקר עולם-אמיתי, פרוספקטיבי, רב-מרכזי, שכלל חולים עם נפרופתיה ממברנוטית פעילה (יחס חלבון:קריאטינין בשתן של מעל 350 מ”ג/מילימול וריכוז אלבומין בדם מתחת ל-30 גרם/ליטר, או ירידה של לפחות 20% בקצב פינוי גלומרולארי לאורך שלושה חודשים ומעלה) להערכת Rituximab בחולים עם התווית-נגד לטיפול במעכבי קלצינאורין וטיפול ציטוטוקסי.
התוצא העיקרי היה השינוי בקצב הידרדרות קצב פינוי גלומרולארי לפני ואחרי טיפול ב- Rituximab. הפוגה מלאה הוגדרה כיחס חלבון:קריאטינין בשתן קטן מ-30 מ”ג/מילימול והפוגה חלקית הוגדרה כיחס קטן מ-350 מ”ג/מילימול עם ירידה של לפחות 50% מערך הבסיס.
מדגם המחקר כלל 180 חולים (גיל חציוני של 59 שנים) שקיבלו טיפול ב- Rituximabוהיו במעקב לאורך חציון של 17 חודשים. מבין אלו, 77% מהחולים קיבלו בעבר טיפול לדיכוי חיסוני, עם חציון קצב פינוי גלומרולארי התחלתי של 49.2 מ”ל/דקה וחציון יחס חלבון:קריאטינין בשתן של 766 מ”ג/מילימול.
קצב ההידרדרות השנתי בקצב פינוי גלומרולארי משוער ירד מ-13.9 מ”ל/דקה/שנה ל-1.7 מ”ל/דקה/שנה לאחר התחלת טיפול ב- Rituximab (p<0.0066). לאחר 18 חודשים, 12% מהחולים ענו על הגדרת הפוגה מלאה ו-42% ענו על הגדרת הפוגה חלקית.
הטיפול ב- Rituximab נסבל היטב, כאשר 95.6% מהחולים המשיכו בטיפול לאחר שנתיים ומבין החולים עם מידע זמין אודות תפקוד כלייתי, ב-93% תועדה הישרדות כלייתית לאחר שנתיים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בתועלת של Rituximab בטיפול בחולים עם נפרופתיה ממברנוטית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!