כמחצית מפצועי טראומה סובלים מחסרים חברתיים המקשים עליהם באינטראקציה עם חברים ולהישאר מעורבים בקהילה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Surgery.

החוקרים עקבו אחר 805 מבוגרים שאושפזו בשל פציעה טראומטית בדרגה מתונה-עד-חמורה. הם בחנו את התפקוד החברתי לאחר 6 ו-12 חודשים מהפציעה ובכל נקודת זמן, שאלו את המשתתפים אודות תדירות ההפרעה של אתגרים גופניים או רגשיים על הפעילויות החברתיות במהלך ארבעת השבועות הקודמים.

במהלך השנה שלאחר הפציעה, 364 משתתפים (45%) דיווחו על הפרעה בתפקוד חברתי. בהשוואה לאלו שלא דיווחו על הפרעה בתפקוד חברתי, אלו עם הפרעה זו נטו להיות צעירים יותר, עם שכיחות גבוהה יותר של אפריקאים-אמריקאים והשכלה ברמת תיכון בלבד. בחולים עם הפרעה בתפקוד סוציאלי תועד עוד סיכוי גבוה יותר לשהות ממושכת יותר בבית החולים, צורך בתמיכה מכאנית בבית החולים והיסטוריה של מחלה פסיכיאטרית קודמת.

בחולים עם היסטוריה של מחלה פסיכיאטרית מג’ורית תועד סיכון גבוה כמעט פי שלוש להפרעה בתפקוד סוציאלי. רמת השכלה נמוכה לוותה בעליה של למעלה מכפליים בסיכון להפרעה בתפקוד חברתי. בנוסף, באלו עם הפרעה בתפקוד חברתי תועד סיכון גבוה יותר מפי 16 לסבול מתסמונת דחק בתר-חבלתית, בהשוואה לאלו ללא הפרעה בתפקוד חברתי.

החוקרים מעלים השערה כי בקרב אלו עם תמיכה חברתית רבה מצד בני משפחה וחברים או מצד קבוצות תמיכה בחולים ייתכנו פחות אתגרים עם הפרעה בתפקוד חברתי לאחר הפציעות.

Surgery 2019

לידיעה במדסקייפ