Schneider S, et al. Sports injuries: population based representative data on incidence, diagnosis, sequelae, and high risk groups. Br J Sports Med 2006;40:334339.

מבוא

מספר רב של מחקרים הוכיח את הקשר בין פעילות גופנית (פ”ג) לבין בריאות טובה. פציעות בספורט הן מעין ‘תופעת לוואי’, ורובן הגדול בר מניעה. מטרת המחקר היתה לתאר את התפלגות פציעות הספורט בחתך ארצי בגרמניה.

שיטות

בשנים 1997-1999 נערך סקר בריאות לאומי בגרמניה בקרב כ-7000 נשאלים, ומתוכו הוצאו הנתונים לגבי נסיבות הפציעה, אבדן ימי עבודה, מיקום הפציעה, ומספר שעות פ”ג שבועיות.

תוצאות

שכיחות פציעה בזמן ספורט היה 3% בשנה. 62% מהן גרמו להעדרות מהעבודה או לפגיעה ביכולת לעבוד, אולם הסיכוי לכך היה נמוך בהרבה לעומת תאונות עבודה או תאונות דרכים.

60% מהפציעות היו נקיעות או קרעי רצועות; 18% היו שברים; 12% היו פצעים פתוחים; 4% היו פציעות פנימיות של בטן או חזה, ו-3% היו חבלות ראש. השברים ארעו לרוב בגפים התחתונות.

גורמי סיכון לפציעה היו מין זכר (סיכון מוגבר פי 3 לעומת נשים), גיל צעיר (כמעט ולא ארעו פציעות בגילאי 60-79), ומספר שעות פעילות שבועיות (סיכון של 2.9-2.8 לפעילים שעה-שעתיים בשבוע, סיכון של 13% לפעילים מעל 4 שעות בשבוע).

מסקנות

מחקר זה מציג נתונים על פציעות ספורט בחתך לאומי בגרמניה. נמצא כי גברים נפצעים פי 3 מנשים, כי קיים מדרג גילאים בסיכון לפציעה, והוא עולה עם כמות הפעילות. ידוע כי כדורגל הינו ענף פעילות נפוץ בקרב הצעירים, וממחקר קודם עולה כי 46% מפציעות הספורט נגרמו מכדורגל. ממצאי המחקר תואמים לאלו מארצות אחרות. מחסרונות המחקר לא נכללו פציעות קלות אשר לא דרשו טיפול רפואי, ולא נכללו פציעות קטלניות. נראה כי יש למקד את תכניות המניעה בקרב הצעירים יותר והפעילים יותר.

דבר העורכים

מחקר זה מציג את אופיין של פציעות הספורט אשר נגרמו בקרב האוכלוסיה הכללית. אם גם בישראל ישנם 3% פציעה בקרב הפעילים, אזי מדובר בכמה עשרות אלפי פציעות ספורט בשנה מספר מכובד בהחלט. חשוב רק לוודא כי אירוע מסוג זה לא יגרום להפסקת הפעילות לאחר ההחלמה, וכי ההחלמה והשיקום יבוצעו באופן נכון.