מעקב ארוך טווח מהניסוי המבוקר האקראי היחיד להשוואת השתלת תאי גזע עצמיים עם משטר סטנדרטי של שתי תרופות בחולים עם הישנות של מיאלומה נפוצה או מיאלומה עמידה לא מצא יתרון בהשתלה.
על פי המחקר שהוצג במפגש השנתי של האגודה האמריקאית להמטולוגיה (ASH), החולים שעברו השתלה שנייה, השתלת הצלה של תאי גזע אוטולוגיים לצד טיפול תחזוקה של lenalidomide-dexamethasone לא הראו שיפור בהישרדות ללא התקדמות (PFS) או הישרדות כוללת בהשוואה לחולים שהמשיכו במשטר שתי התרופות ללא השתלת ההצלה.
מחקר זה בא בהמשך לניתוח של מחקר פאזה 3 שפורסם ב-2021, שלא הראה תועלת הישרדותית לאחר השתלת הצלה לאחר הישנות, אם כי הוא עקב אחר מטופלים רק במשך חציון של 37 חודשים. עם זאת, מכיוון שחלק ניכר מהחולים בזרוע ההשתלות – כ-29% – לא עברו את השתלת ההצלה המתוכננת לפני שנשרו מהמחקר, “החוקרים ביצעו ניתוחים נוספים שהצביעו על יתרון הישרדותי בחולים שקיבלו בפועל את ההשתלה”, כך לפי החוקר הראשי במחקר.
כעת, ניתוח נתונים שעקב אחר המטופלים במשך חציון של 99 חודשים (8.25 שנים), אישר את הממצאים הראשוניים של 2021.
“הכתובת על הקיר הייתה ברורה: אין טעם לחזור על השתלה בזמן הישנות עבור אלה שכבר עברו השתלה עם זאת, ממצא זה אינו חל על אלו שעדיין לא עברו השתלה”, כך הגיב ד”ר מני מוהיודין, מאוניברסיטת יוטה בסולט לייק סיטי, שלא היה מעורב במחקר.
הניסוי הנוכחי כלל 282 מטופלים מבוגרים, בני 75 ומטה, עם מיאלומה נפוצה חוזרת או עמידה. בין 2010 ל-2016, 277 החולים בניתוח ntention-to-treat חולקו באקראי ל-lenalidomide-dexamethasone reinduction ותחזוקה, יחד עם טיפול כימותרפי במינון גבוה עם השתלת מלפאלן והשתלת תאי גזע עצמית (n=139) או רק lenalidomide-dexamethasone באופן מתמשך עד ההתקדמות (n = 138).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!