בחולים עם מחלת תריס עינית (Thyroid Eye Disease) טיפול תוך-ורידי במתיל-פרדניזולון מלווה בשינוי קטן בבלט עיני בהשוואה לפלסבו, בעוד שמתן Teprotumumab עשוי להביא לשיפור בבלט עיני וכפל ראיה, בהשוואה לטיפול בסטרואידים, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JAMA Ophthalmology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי יש אפשרויות טיפול מוגבלות לשיפור בלט עיני וכפל ראיה בחולים עם מחלת תריס עינית. ההנחיות האחרונות בנושא ממליצות על מתן מתיל-פרדניזולון דרך הוריד למרבית החולים עם מחלה פעילה בדרגה בינונית-עד-חמורה, אך המינון, מועד ומשך הטיפול משתנים מאוד בין מחקרים שונים בספרות הרפואית. הטיפול ב- Teprotumumab מאושר ע”י מנהל המזון והתרופות האמריקאי למחלת תריס עינית, אך לא נבחן אל מול טיפול תוך-ורידי במתיל-פרדניזולון.
החוקרים ערכו חיפוש בספרות וזיהו 12 מחקרים להערכת הטיפול במתיל-פרדניזולון, Teprotumumab ופלסבו. הם בחנו את השינוי בבלט עיני וכפל ראיה מתחילת המחקר ועד לאחר 12 שבועות באלו שטופלו במתיל-פרדניזולון ועד לאחר 24 שבועות באלו שטופלו ב- Teprotumumab.
הטיפול בסטרואידים הוביל לשיפור של 0.16- מ”מ בבלט עיני. ההבדל בבלט עיני בין מטופלים בסטרואידים לעומת Teprotumumab עמד על 2.31- מ”מ, לטובת Teprotumumab. טיפול תוך-ורידי בסטרואידים לא הוביל לשיפור כפל-ראיה לעומת פלסבו, בעוד שטיפול ב- Teprotumumab היה עדיף על טיפול תוך-ורידי במתיל-פרדניזולון.
החוקרים כותבים כי למרות שמדובר במחקר לא-אקראי, הממצאים מעידים כי Teprotumumab, בהשוואה לטיפול תוך-ורידי במתיל-פרדניזולון, מלווה בשיפור גדול יותר בבלט עיני ועשוי להיות מלווה בסיכוי גבוה כפליים לשיפור בכפל ראיה בהיקף של לפחות דרגה אחת.
JAMA Ophthalmol 2022
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!