מתוצאות מחקר חדש מהולנד עולה קשר בין רמות נמוכות של הורמוני בלוטת התריס באם בשלב מוקדם במהלך ההיריון ובין עליה בתסמיני הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD או Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder) בילדים.

היפותירוקסינמיה אימהית מלווה בהשפעה שלילית על התפקוד הנוירוקוגניטיבי בילדים, וחלק מהדיווחים קשרו בין היפותירוקסינמיה בשלב מוקדם במהלך ההיריון ובין הפרעות התנהגות בצאצאים, כולל ADHD.

החוקרים התבססו על נתונים אודות כ-3,800 ילדים במחקר Generation R Study להערכת הקשר בין היפותירוקסינמיה אימהית בהריון מוקדם ובין דירוג תסמיני ADHD בילדים בגיל שמונה שנים.

בסיכומו של דבר, 3.4% מהאימהות אובחנו עם היפותירוקסינמיה וב-5%  תועדו נוגדנים כנגד TPO (Thyroid Peroxidase).

מדדי ADHD בילדים שנחשפו להיפותירוקסינמיה אימהית היו גבוהים ב-7% בהשוואה לילדים ללא חשיפה להיפותירקוסינמיה אימהית. הקשר בין היפותירוקסינמיה אימהית ובין מדדי ADHD בילדים נחלש מעט לאחר תקנון לרמת האינטליגנציה הלא-מילולית של הילדים.

לא זוהה קשר בין תפקודי בלוטת התריס בשלב מוקדם במהלך ההיריון ובין מדדי ההתנגדות של הילדים בגיל שמונה שנים, ולא זוהה קשר בין תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס ובין מדדי ADHD בילדים.

ממצאי המחקר מספקים תמיכה נוספת לחשיבות האפשרית של חסר קל של הורמוני תירואיד בדם האם בשלב מוקדם במהלך ההיריון בכל הנוגע להתפתחות ההתנהגות של הצאצאים, בפרט הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות. החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים להערכת המנגנונים בבסיס הקשר בין הורמוני תריס בדם האם ובין ADHD בילדים.

JAMA Pediatr 2015

לידיעה במדסקייפ