ממחקר חדש מישראל, שפורסם בגליון דצמבר של Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism, עולה כי חשיפה לקרינה מייננת בילדות, כטיפול ב-Tinea Capitis, מעלה את הסיכון בטווח הארוך לסרטן בבלוטת התריס.
לדברי ד”רסיגל סדצקי מהמרכז הרפואי שיבא, תל השומר, ידוע כי בלוטת התריס רגישה להשפעה קרצינוגנית של קרינה מייננת. החוקרים העריכו את השפעות מינונים נמוכים של קרינה מייננת על הסיכון להתפתחות סרטן בלוטת התריס, עד 54 שנים לאחר החשיפה בילדות.
במחקר נכללו 10,834 משתתפים שנחשפו להקרנות כנגד Tinea Capitis בשנות החמישים, ומולם מספר דומה של נבדקים תואמים, שנאספו מהאוכלוסיה הכללית, שלא נחשפו להקרנות אלו, וכן 5392 אחים ואחיות שלא נחשפו לקרינה. רישומים ארציים, המעודכנים לדצמבר 2002, שימשו לאיסוף הסטטיסטיקות בנוגע לגידולים ולמצב המשתתפים.
החוקרים עקבו אחר המשתתפים במשך חציון של 46 שנים. הגיל הממוצע בזמן ההקרנות עמד על 7.1 שנים, והגיל הממוצע בסיום תקופת המעקב עמד על 52.1 שנים. סה”כ אובחנו 159 מקרי סרטן בלוטת התריס במהלך תקופת המחקר (103 בנבדקים שנחשפו לקרינה בילדות, 56 מקרים בנבדקים שלא נחשפו לקרינה).
החוקרים מצאו כי העליה הכוללת בסיכון היחסי (Excess Relative Risk ERR) ליחידת Gy (ERR/Gy) להתפתחות סרטן בלוטת תריס, עמדה על 20.2 ל-10,000 שנות אדם. הם מצאו קשר הפוך בין הסיכון ובין הגיל בעת החשיפה. ERR/Gy גבוה משמעותית זוהה לראשונה בתקופות לטנטיות של 10-19 שנים לאחר החשיפה, והגיע ל-29 20-30 שנים לאחר החשיפה. החוקרים מציינים כי זוהתה ירידה דרמטית ב-ERR 40 שנים לאחר החשיפה. לא נמצא הבדל ב-ERR ביחס למספר ההקרנות.
החוקרים טוענים כי התוצאות עולות בקנה אחד עם הממצאים ממחקרים אחרים שבדקו את הקשר בין הקרנות וסרטן בלוטת התריס. לסיכום, הם כותבים כי חייבים לקחת בחשבון את ההשפעה הקרצינוגנית של הקרנות במינון נמוך.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!