ע”פ מחקר ה-CAMERA שמתפרסם כעת ב-Lancet Diabetes & Endocrinology
התקווה לכך שמטפורמין עשוי לספק תועלת קרדיווסקולרית במטופלים עם מחלת לב כלילית שאינם סוכרתיים – ככל הנראה אינה עומדת להתממש…
במחקר זה עקבו החוקרים אחר עובי עורק הרדמה, סמן להתקדמות מחלת טרשת העוורקים, במטופלים שנטלו מטפורמין מול פלצבו, והתוצאה לאחר 18 חודשים הייתה לא שונה באופן מובהק סטטיסטי (p=0.29) בין שתי הקבוצות.
בנוסף לא היו הבדלים בין הקבוצות ברמות הכולסטרול הכולל, HDL כולסטרול, NON-HDL כולסטרול, טריגלצירידים, CRP , סוכר בצום (למרות שההמוגלובין A1C היה נמוך יותר במטפורמין), אינסולין בצום, HOMA-IR ו-tPA .
המחקר שתהנהל במרכז יחיד בסקוטנלנד כלל 173 מטופלים בגיל ממוצע 63 , ללא סוכרת אך עם מחלת לב כלילית מוכחת, והיקף מתניים גדול, אשר נטלו סטטינים.
המטופלים חולקו לקבלת מטפורמין 850 מ”ג פעמיים יום (או פעם אחת ביום אם התפקוד הכלייתי היה נמוך מ45 מ”ל/דקה/1.73 מ”ר).
לאורך 18 חודשי הטיפול, עובי עורק התרדמה הוערך ע”י אולטרה-סאנד ונמצאה התעבות של 0.024 מ”מ בקבוצת המטפורמין ו-0.016 מ”מ בקבוצת הפלצבו, ההבדל לא היה מובהק סטטיסטי עם p=0.29 . באופן דומה, לא היה הבדל מובהק גם ברמות הפלאק בקרוטיד (p=0.89).
תופעות לואי הופיעו בשיעורים דומים בקבוצת המטפורמין והפלצבו (74% מול 69%), למרות שתופעות כמו שלשול, בחילות והקאות היו שכיחות יותר בקבוצת המטפורמין.
השיעור המשולב של אירועי אוטם לב, שבץ, רהוסקולריצזיה קורונרית, תעוקה יציבה או מוות קרדיווסקולרי היה 5% בקבוצת המטפורמין מול 7% בקבוצת הפלציבו אך מס’ החולים שחווה אירועים אלה הי קטן (רק 10 מטופלים סבלו מאחד מהאירועים הללו).
המחברים מציינים שקביעת עובי האינטימה כיעד המרכזי של המחקר הייתה מיגבלה של המחקר. לטענתם, ייתכן שהמספר הגדול באופן יחסי של מטופלים שהפסיקו הטיפול או הפחיתו את המינון, ביחד עם המבחנים הסטטיסטיים הרבים מנע את האפשרות למצוא הבדלים בעלי משמעות בין הקבוצות.
The Lancet Diabetes & Endocrinology
Preiss D, et al “Metformin for non-diabetic patients with coronary heart disease (the CAMERA study): A randomized controlled trial” Lancet Diabetes & Endocrinology 2013; DOI: 10.1016/S2213-8587(13)70152-9.
The Lancet Diabetes & Endocrinology
Lexis C, van der Horst I “Metformin for cardiovascular disease: promise still unproven” Lancet Diabetes & Endocrinology 2013; DOI: 10.1016/S2213-8587(13)70171-2.
