במסגרת סקירה סיסטמית ומטה-אנליזה חדשה, שתוצאותיה פורסמו בכתב העת BMJ, נבחנה היעילות והבטיחות של נוגדי קרישה פומיים חדשים Rivaroxaban (קסרלטו), Dabigatran, Ximelgatran ו-Apixaban – בטיפול בחולים עם תרומבואמבוליזם ורידי חד (פקקת ורידים עמוקים ותסחיף ריאתי).
החוקרים ערכו חיפוש במאגרי Medline, Embase ו-Cochrane Library, בחיפוש אחר מחקרים אקראיים ומבוקרים להערכת טיפול בנוגדי-קרישה פומיים חדשים, בהשוואה לאנטגוניסטים לוויטמין K בחולים עם תרומבואמבוליזם ורידי חד. התוצאים העיקריים כללו אירועים חוזרים, דימומים מג’וריים ותמותה מכל-סיבה. החוקרים ערכו השוואה עקיפה בין נוגדי-קרישה פומיים חדשים.
הסקירה כללה נתונים מתשעה מחקרים שענו על הקריטריונים, עם נתונים אודות למעלה מ-16,000 חולים ששימשו להערכת היעילות של הטיפול והיקף דומה של נתונים להערכת בטיחות הטיפולים. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 54-60 שנים.
מהתוצאות עולה כי בחולים עם אירועי תרומבואמבוליזם ורידי חוזרים, אין הבדלים משמעותיים בשיעור האירועים בין נוגדי הקרישה השונים ובין טיפול קונבנציונאלי (Rivaroxaban: סיכון יחסי של 0.85; Dabigatran: סיכון יחסי של 1.09; Ximelgatran: סיכון יחסי של 1.06; ו-Apixaban: סיכון יחסי של 0.98).
הטיפול ב-Rivaroxaban הפחית את הסיכון לדימומים מג’וריים, בהשוואה לטיפול קונבנציונאלי (0.57), בעוד שנוגדי-קרישה פומיים חדשים אחרים לא הביאו לירידה דומה.
באשר לשיעורי התמותה מכל-סיבה, החוקרים לא זיהו הבדלים משמעותיים בין נוגדי הקרישה הפומיים החדשים ובין טיפול קונבנציונאלי (0.96 עם Rivaroxaban, 1.00 עם Dabigatran, 0.67 עם Ximelgatran ו-6.89 עם Apixaban).
ההשוואה העקיפה בין Rivaroxaban ובין Dabigatran לא הצביעה על עדיפות לאף אחת מהתרופות, בהשוואה לאחרות, בכל הנוגע לסיכון לדימומים מג’וריים (0.75) או יעדי סיום אחרים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בהשוואה לאנטגוניסטים לויטמין K, הסיכון להישנות תרומבואמבוליזם ורידי ושיעורי התמותה מכל-סיבה עם נוגדי הקרישה הפומיים החדשים היו דומים, אם כי הטיפול ב-Rivaroxaban לווה בסיכון מופחת לדימומים.
BMJ 2012;345:e7498
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!