ממחקר שפורסם החודש ב-Eur J Clin Pharmacol עולה שהעברת מטופלים מ-enoxparin (קלקסן) ל-Dabigatran (פרדקסה) היא בטוחה ולא נמצא שהחלפת הטיפול השפיעה על הפרמטרים הפרמקוקינטיים (PK) והפרמקודינמיים (PD) .
ברקע מסבירים המחברים שפרדקסה הוא טיפול פומי, מעכב תרומבין ישיר המאושר למניעת תרומבואמבוליזם ורידי ושבץ במטופלים עם פירפור פרוזדורים. מטרת המחקר הייתה לבחון אם, ובאיזו מידה, העברת מטופלים שקיבלו טיפול בקלקסן לפרדקסה משפיעה על ה-PK וה-PD , וכן להעריך את פרופיל הבטיחות של פרדקסה.
טיפול בקלקסן במינון 40 מ”ג ליום ניתן בזריקה תת עורית למשך 3 ימים שלאחריהם ניתן טיפול אחד של פרדקסה במינון 220 מ”ג ליום (כטיפול מבחן) ביום הרביעי בפרוטוקול פתוח תווית במתנדבים בריאים.
הרמות בפלסמה של פרדקסה נמדדו באמצעות נוזל כרומוטגפי בשיטת tandem mass spectrometry . הפעילות נוגדת הקרישה נמדדה באמצעות מס’ מבחני קרישה לרבות מבחן PiCT , aPTT, ECT ו-dTT .
ה-PK , ה-PD ונתוני הבטיחות היו זמינים ל-23 המשתתפים. היחס המתואם של הממוצע הגאומטרי בין טיפול המבחן (פרדקסה) לבקרה של המצאות בשטח שמתחת לעקומה היה 84% ו-86% עבור ריכוזי פלסמה מקסימליים.
טיפול קודם בקלקסן העלה את ה- ( AUEC(0-48 של הפעלת זמן תרומבופלסטין בכ-14% .
כל שאר הפרמטרים של פרדקסה הקשורים למרקים של PD היו ללא שינוי. הסבילות הייתה טובה עם תופעות לוואי קלות והפיכות במהלך הטיפול.
החוקרים מסכמים כי טיפול קודם בקלקסן לא השפיע באופן מהותי על מאפייני ה-PK או ה-PD של פרדקסה, ושהמעבר מקלקסן לפרדקסה היה נסבל היטב. נתונים אלה לדעת המחברים תומכים בבטיחות בביצוע המעבר מטיפול בקלקסן לפרדקסה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!