טיפול חלופי בטסטוסטרון לטיפול בהיפוגונדיזם לא הראה תועלת בהאטת התקדמות טרום סוכרת או סוכרת, בניגוד לראיות הקודמות שהצביעו על שיפור פוטנציאלי ברגישות לאינסולין ובמטבוליזם של אינסולין, כך עולה ממחקר שפורסם החודש ב-JAMA Internal Medicine. “ממצאי המחקר מצביעים על כך שאין להשתמש בטיפול חלופי בטסטוסטרון בלבד כהתערבות טיפולית למניעה או טיפול בסוכרת בגברים עם היפוגונדיזם”, צויין במחקר.
ההצעה כי טיפול חלופי בטסטוסטרון יכול למנוע או להאט סוכרת נבעה ממחקרי עבר רבים הקושרים חוסר בטסטוסטרון לשורה של תופעות לוואי הכוללות עלייה בתנגודת לאינסולין וסיכון מוגבר לטרום סוכרת וסוכרת מסוג 2. יתר על כן, מחקר לא מבוקר שפורסם לאחרונה הראה שיעור נמוך יותר של התקדמות ממצב של טרום סוכרת לסוכרת בגברים שטופלו בטסטוסטרון לעומת גברים לא מטופלים עם היפוגונדיזם. עם זאת, טרם מחקר זה לא פורסמו מחקרים קליניים אקראיים להערכת ההשפעה של טיפול בטסטוסטרון על סוכרת בהיעדר התערבות מקבילה.
המחקר, שהיה מחקר משנה של ניסוי ה-TRAVERSE האקראי, נערך ב-316 מרכזים בארצות הברית וכלל 5204 משתתפים בגילאי 40 עד 85 שנים עם היפוגונדיזם וטרום סוכרת (n = 1175) או סוכרת (n = 3880) שחולקו אקראית ביחס של 1:1 לקבלת טיפול 1.62% ג’ל טסטוסטרון או ג’ל פלצבו.
התוצא העיקרי שנבדק במחקר, הסיכון להתקדמות לסוכרת, לא היה שונה באופן מובהק בין הקבוצות שטופלו בטסטוסטרון וקבוצת הפלצבו לאחר 6 חודשים (0.7% לעומת 1.4%), 12 חודשים (7.8% לעומת 10.7%), 24 חודשים (10.1% לעומת 14.6%), 36 חודשים (12.8% לעומת 15.8%), או 48 חודשים (13.4% לעומת 15.7%; מבחן אומניבוס P = .49). כמו כן, לא היו הבדלים משמעותיים במונחים של רמיסיה גליקמית ובשינויים ברמות הגלוקוז וה-A1c בין הגברים שטופלו בטסטוסטרון ובפלצבו עם טרום סוכרת או סוכרת, בדומה לממצאים מניסויים קודמים קטנים יותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!