טיפול ארוך-טווח בטסטוסטרון עשוי לסייע במניעת התקדמות ממצב קדם-סוכרת לסוכרת מסוג 2 בגברים עם היפוגונאדיזם וכן להביא לשיפור במשק הסוכר, פרופיל השומנים ובתסמינים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Diabetes Care.
במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון אם טיפול בטסטוסטרון בגברים עם היפוגונאדיזם עשוי למנוע התקדמות מקדם-סוכרת לסוכרת מסוג 2. לצורך כך, מדגם המחקר כלל 316 גברים עם קדם-סוכרת (ריכוז המוגלובין מסוכרר 5.7-6.4%) ורמות טסטוסטרון כולל של עד 12.1 ננומול/ליטר, בשילוב עם תסמינים של היפוגונאדיזם. 229 גברים קיבלו טיפול בזריקות טסטוסטרון (Testosterone Undecanoate) ו-87 גברים עם היפוגונאדיזם שימשו כביקורות לא-מטופלות.
מהתוצאות עולה כי בקבוצת הטיפול בטסטוסטרון חלה ירידה של 0.39% בריכוז המוגלובין מסוכרר, לעומת עליה של 0.63% בקבוצת הביקורת. בקבוצת הטיפול בטסטוסטרון, ב-90% מהמשתתפים תועדה התנרמלות משק הסוכר (ריכוז המוגלובין מסוכרר קטן מ-5.7%). בקבוצת הביקורת, 40.2% מהחולים התקדמו לסוכרת מסוג 2 (המוגלובין מסוכרר גבוה מ-6.5%).
טיפול בטסטוסטרון לווה עוד בשיפור משמעותי בריכוז סוכר בצום, יחס טריגליצרידים ל-HDL, מדד טריגליצרידים-גלוקוז, תוצרי הצטברות שומנים, כולסטרול כולל, LDL, HDL, חלקיקי Non-HDL, טריגליצרידים ומדד Aging Males’ Symptoms.
החוקרים מדווחים על הידרדרות משמעותית בכל המדדים הללו בקבוצת הביקורת. שיעורי התמותה עמדו על 7.4% בקבוצת ההתערבות, לעומת 16.1% בקבוצת הביקורת (p<0.05). היארעות אוטם לבבי לא-פטאלי עמדה על 0.4% בקבוצת הטיפול בטסטוסטרון ועל 5.7% בקבוצת הביקורת.
החוקרים כותבים כי טסטוסטרון עשוי לשמש כטיפול יעיל מאוד באוכלוסיה גדולה זו של גברים עם קדם-סוכרת והיפוגונאדיזם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!