במאמר שפורסם בכתב העת Interventional Neuroradiology מדווחים חוקרים מיפן על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי הערכת הסבילות לאיסכמיה על-פי מבחן BTO (Balloon Test Occlusion) ורה-וסקולריזציה הולמת הם מרכיבים חשובים בהפחתת הסיכון לאוטם מוחי על-רקע חסימה תרפויטית של עורק התרדמה הפנימי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חסימה תרפויטית של עורק המקור הינה אפשרות טיפול יעילה במקרים של אירועי דמם ממקור עורק התרדמה הפנימית. ישנם מספר דיווחים קודמים אודות הסיכון לאוטם מוחי בטווח הארוך או התפתחות מפרצת מוחית חדשה לאחר חסימה עורקית. כעת בחנו החוקרים באופן רטרוספקטיבי את הסיבוכים הללו בחולים שעברו חסימה תרפויטית של עורק התרדמה הפנימי ובחנו את הסיכון לאוטמים מוחיים סביב הפרוצדורה, אוטמים מוחיים בטווח הארוך והתפתחות מפרצות חדשות.
מדגם המחקר כלל 38 חולים בגיל ממוצע של 64 שנים. המחלות בגינן הופנו החולים לחסימה תרפויטית של עורק התרדמה הפנימית כללו מפרצת ללא-קרע (19 חולים, 50%), או עם קרע (8 חולים, 21.1%). חסימה של עורק התרדמה הפנימית בוצעה לאחר הערכת סבילות איסכמית באמצעות BTO ב-34 חולים, כאשר ב-25 מהם (73.5%) תועדה סבילות איסכמית.
החוקרים מדווחים כי 26 חולים (68.4%) עברו חסימה תרפויטית של עורק התרדמה הפנימי בלבד, שמונה חולים (23.5%) עברו את הפרוצדורה עם מעקף זרימה-נמוכה ושישה חולים (17.6%) עם מעקף זרימה-גבוהה.
סיבוכים סביב הפרוצדורה תועדו בחמישה חולים (13.2%): 2 מבין 26 חולים (7.7%) שעברו טיפול אלקטיבי ו-3 מבין 12 חולים (25%) שעברו ניתוח דחוף. חולה אחד (2.6%) פיתח מפרצת חדשה בטווח הארוך ולא תועדו מקרים של אוטם מוחי.
ממצאי המחקר מעידים על חשיבות הערכת סבילות לאיסכמיה באמצעות BTO ורה-וסקולריזציה הולמת במקרים של טיפול אלקטיבי לחסימת עורק התרדמה הפנימי במטרה להפחית את הסיכון לאוטמים מוחיים סביב הפרוצדורה ובטווח הארוך.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!