מנתונים שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open עולה כי חולים רבים עם LVAD (Left Ventricular Assist Device) נדרשים לניתוח לא-לבבי ומצויים בסיכון גבוה מהממוצע לתחלואה ותמותה בעקבות כך.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את המגמות, מאפייני החולים ותוצאות התערבויות פולשניות לא-לבביות בקרב חולים עם LVAD.
מדגם המחקר כלל חולים שהופנו לניתוחים שאינם לבביים, כאשר התוצא העיקרי היה שיעור סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים, אשר כללו תמותה מכל-סיבה באשפוז או לאחר 30 ימים, אירוע מוחי איסכמי, או דימום תוך-מוחי, לאחר ניתוח לא-לבבי. החוקרים בחנו בנפרד את שיעורי התמותה המוקדמת (פחות מ-60 ימים מניתוח לא-לבבי) ומאוחרת (60 ימים ומעלה לאחר ניתוח לא-לבבי).
מבין 8,118 חולים עם LVAD (גיל ממוצע של 63.4 שנים, 79.9% נשים), 1,326 חולים (16.3%) עברו ניתוח לא-לבבי, כאשר מבין אלו, 1,000 פרוצדורות (75.4%) היו דחופות או חירום ו-326 פרוצדורות (24.6%) היו אלקטיביות.
החוקרים מדווחים כי לא תועדו הבדלים בין חולים שעברו ניתוח לא-לבבי וחולים שלא עברו ניתוחים אלו. מספר הניתוחים הלא-לבביים בקרב חולים עם LVAD עלה מ-64 ניתוחים בשנת 2012 ל-304 ניתוחים בשנת 2017. חציון מרווח הזמן מהשתלת LVAD עד לניתוח לא-לבבי עמד על 309 ימים. הניתוחים הנפוצים כללו ניתוח כללי (613 ניתוחי בטן, אגן ומערכת עיכול).
סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים סביב הניתוח תועדו ב-169 חולים (16.9%) לאחר ניתוח לא-לבבי דחוף או חירום וב-23 חולים (7.1%) לאחר ניתוח לא-לבבי אלקטיבי.
ניתוח לא-לבבי דחוף או חירום לווה בסיכון מוגבר לתמותה מוקדמת (יחס סיכון של 8.78, p<0.009) ומאוחרת (יחס סיכון של 1.71, p<0.001) לאחר ניתוח לא-לבבי, בהשוואה לחולים עם LVAD אשר לא הופנו לניתוח לא-לבבי. ניתוח לא-לבבי אלקטיבי לווה גם בסיכון מוגבר לתמותה מוקדמת (יחס סיכון מתוקן של 2.65, p<0.001) ומאוחרת (יחס סיכון מתוקן של 1.29, p = 0.008) לאחר ניתוח לא-לבבי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי אחד מכל שישה חולים לאחר השתלת LVAD הופנה לניתוח לא-לבבי. סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים היו נפוצים באוכלוסיה זו, כאשר תועד סיכון גבוה במיוחד לתמותה בשלב מוקדם לאחר ניתוח דחוף או חירום, כמו גם לאחר ניתוח אלקטיבי.
JAMA Network Open 2020
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!