במאמר חדש שפורסם בכתב העת Journal of the American College of Surgeons מדווחים חוקרים כי הערכה מקיפה של מקרי תמותה בהנחיית מנתחים, עם בחינת סמנים לבטיחות המטופלים ומצבים הנרכשים בבתי חולים הובילה לשיפור שיעורי התמותה ותוצאות הטיפול בחולים.
החוקרים כותבים כי דיווח ציבורי של מקרי תמותה ומצבים הנרכשים בבתי חולים מהווים את הבסיס להערכת איכות טיפול רפואי. מהערכת הנתונים במרכז הרפואי שלהם, החוקרים זיהו הזדמנויות לשיפור הם החלו בתכניות סקירה של מקרי תמותה בהנחיית מנתחים, כמו גם הערכת מדדי בטיחות המטופלים ומצבים הנרכשים בבתי חולים.
מדגם המחקר כלל 11,899 חולים מ-12 יחידות, שטופלו בתקופה שבין דצמבר 2012 ועד אוגוסט 2013. מנתח מכל יחידה ערך סקירה חודשית של כל מקרי התמותה, מדדי בטיחות החולים או מצבים הנרכשים בבית החולים.
במהלך תקופת המחקר תועדו 235 מקרי תמותה, 26 מצבים הנרכשים בבתי חולים ו-290 אירועי בטיחות. פקקת ורידים עמוקים או תסחיף ריאתי לאחר ניתוח (75 חולים), כשל נשימתי (61 חולים), דימום או המטומה (33 חולים) ודקירה או חתך אקראיים (33 חולים) היו אירועי הבטיחות הנפוצים ביותר.
היחס בין שיעורי התמותה הצפויים לשיעורי התמותה בפועל לפני דצמבר 2012 היה גבוה מאחד באופן עקבי. עם זאת, במהלך תקופת המחקר, יחס זה ירד ונותר נמוך מאחד, עם ירידה מ-1.14 ברבעון הרביעי של שנת 2012 ל-0.88 ברבעון הראשון של שנת 2013, 0.91 ברבעון השני ו-0.75 ברבעון השלישי.
דירוגי התמותה הכוללים לאחר-ניתוח השתפרו מ-109 מתוך 118 ברבעון השלישי של שנת 2012 ל-47 מתוך 119 ברבעון השלישי של שנת 2013.
הערכה מקיפה בהנחיית מנתחים של מקרי תמותה, מדדי בטיחות טיפול ומצבים הנרכשים בבית חולים הביאה לשיפור היחס בין שיעורי התמותה הצפויים ושיעורי התמותה בפועל, כמו גם הדירוגים לאחר ניתוח.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!