טיפול בנוגדי-דיכאון במשך 2-3 שבועות לפני ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים והמשך הטיפול לתקופה של שישה חודשים לאחר הניתוח עשוי להביא להאצת ההחלמה הנפשית והפחתת כאב לאחר-ניתוח בחולים עם דיכאון קל לפני הניתוח, כך עולה מתוצאות מחקר חדש מצרפת שפורסמו במהדורת מאי של כתב העת Annals of Thoracic Surgery.
המחקר בשלב 4 כלל 361 מבוגרים עם אנגינה יציבה, שהיו מיועדים לניתוח מעקפים של העורקים הכליליים. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול ב-Escitalopram, 10 מ”ג ליום (182 חולים) או פלסבו (179 חולים), החל מ-2-3 שבועות לפני הניתוח ועד שישה חודשים לאחריו.
בשתי הקבוצות שיעורי התמותה לאחר הניתוח היו דומים, כמו גם שיעורי התחלואה ואיכות החיים. המאפיינים לפני הניתוח ובניתוח היו דומים בשתי הקבוצות.
הטיפול התרופתי לא השפיע על שיעורי התמותה או הסיבוכים לאחר ניתוח מעקפים. עם זאת, הטיפול הביא לשיפור בבריאות הנפשית של החולים.
במהלך ששת החודשים לאחר הניתוח, מדדי BDI (Beck Depression Inventory) וסיכום המרכיב הנפשי במדד SF-36 (Short Form 36) היו טובים יותר בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הביקורת, הן בכלל מדגם המחקר והן באוכלוסיית החולים שסבלו מדיכאון לפני הניתוח.
בנוסף, מדדי הכאב לפי SF-36 היו טובים יותר עם הטיפול ב-Escitalopram, באלו שסבלו מדיכאון לפני הניתוח.
עם זאת, מניתוח לפי תתי קבוצות עלה כי לטיפול בנוגדי-דיכאון לא הייתה תועלת בחולים שלא סבלו מדיכאון לפני הניתוח, אך העוצמה הסטטיסטית של ניתוחים מסוג זה תמיד נמוכה יותר, בהשוואה לניתוח העיקרי.
החוקרים סבורים כי החולים המתאימים ביותר לטיפול בנוגדי-דיכאון לפני הניתוח הם אלו הסובלים אף מדיכאון קל לפני הניתוח, אך ניתן לטפל בכל החולים המועמדים לניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, בתנאי ואין התוויות נגד.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!