ממחקר חדש, שממצאיו פורסמו בשני מאמרים נפרדים בגליון אפריל של European Spine Journalעולה כי כ-40% מהמקרים של כאבי גב תחתון כרוניים עשויים להיות קשורים לזיהום חיידקי, וכי אצל רבים מאלה הסובלים מכאב כרוני בגב התחתון ומפריצת דיסק ונפיחות בעמוד השדרה מתן אנטיביוטיקה יוכל להועיל בשיפור המצב. החוקרים טוענים כי יש לשקול אנטיביוטיקה במטופלים עם כאב כרוני בגב התחתון, תוך נקיטת אמצעי זהירות. הם מציעים פרוטוקול טיפול זהיר (MAST -Modic antibiotic spine therapy) שיכול להתאים לטיפול בסובלים מכאב גב כרוני.
לדברי החוקרים, 80% מהאמריקאים סובלים מכאבי גב תחתון בשלב זה או אחר בחייהם וזו גם אחת הסיבות השכיחות להעדרות מעבודה. המחקר הראשון מראה כי במטופלים עם דיסק הנגוע בחיידק אנארובי יש סיכוי גדול יותר לפתח בצקת של העצם (Modic change, MC) בחוליות הקרובות לאחר פריצת דיסק, מה שמעיד לדעתם על התפקיד החיידקי בהופעה של הבצקת.
המחקר כלל 61 מבוגרים שגילם הממוצע היה 46, שסבלו מפריצת דיסק בעמוד השדרה המותני (אבחנה שאושרה בבדיקת MRI) ושעברו ניתוח בגב בעקבותיו. אף אחד מהמטופלים לא קיבל בעבר זריקות אפידורליות או עבר ניתוח בגב לפני הניתוח הנוכחי.
החוקרים אספו חמש דגימות תאים מכל מטופל, ומצאו כי תרביות החיידקים היו חיוביות בכמעט 50% מהמטופלים. תרביות אנארוביות היו חיוביות ב-43% מהמשתתפים, ומביניהם, כשבעה אחוזים סבלו מזיהום חיידקי כפול, הכולל תרבית ארובית ותרבית אנארובית. המיקרואורגניזם האנארובי Propionibacterium acnes נמצא בכ-40% מהעוקבה הכללית וב-86% מבאלה עם התרבית החיובית. זהו חיידק החי באופן אופייני בעור, בזקיקי השיער ובחניכיים. בדיסקים בעמוד השדרה בהם היתה נוכחות ברקמה גרעינית של בקטריה אנארובית, 80% פיתחו MC חדש בחוליות הצמודות לדיסק שעבר פריצה. בניגוד לכך, אף לא אחד המטופלים עם נוכחות של חיידקים ארובים ורק כ-44% מאלה עם התרבית השלילית פיתחו MC חדשה. הקשר בין התרביות האנארוביות והופעה של MC היתה בעלת מובהקות סטטיסטית ועם יחס סיכויים של 5.60 (95% confidence interval, 1.51 – 21.95).
לדברי החוקרים, הזיהומים שנמצאו לא הגיעו בעקבות זיהום עורי הקשור לפרוצדורה, וזאת מאחר שהיא בוצעה בתנאים סטריליים מחמירים וכן כי לא נמצאה עדות לדפוס של תרביות חיידקים מרובות בעור. לגבי המטופלים שפיתחו MC ללא נוכחות של חיידקים ברקמת הדיסק הפרוץ, החוקרים מעריכים כי יתכן שישנה השפעה ביוכימית לבצקת שהיא שניונית לשברים קטנטנים או לזיהום, או שהם הופיעו כתוצאה מתהליך דלקתי מכמיקל מעורר דלקת שחדר דרך המיקרו-שברים האלה.
המחקר השני היה מחקר רנדומלי כפול סמיות, שמצא כי למתן אנטיביוטיקה היתה השפעה רבת תועלת באופן מובהק יותר מפלצבו בהורדה של כאב ומוגבלות במשתתפים. במחקר השני השתתפו כ-160 מטופלים בוגרים עם כאב גב תחתון כרוני שהתפתח לאחר פריצת דיסק ונותר לפחות חצי שנה. המטופלים הללו סבלו במקביל גם מבצקת של העצם שהודגמה על ידי שינויי Modic מסוג 1 בחוליות הסמוכות לפריצה הקודמת. שינויים כאלה בחוליות התקיימו בכשישה אחוזים מהאוכלוסיה הכללית וב-35-40% מאלה שסבלו מכאב גב תחתון. המטופלים במחקר זה חולקו לאחת מבין שתי קבוצות: הראשונה קיבלה amoxicillin-clavulanate (במינון של 500 מ”ג או 125 מ”ג ) או פלצבו במינון של 3 פעמים ביום למשך כמאה ימים. כל המטופלים הוערכו בתחילת המחקר ,בסוף מתן הטיפול ולאחר שנה של מעקב. כ-144 מהם השלימו מעקב של שנה. הקבוצה שקיבלה אנטיביוטיקה הראתה שיפור בכל המדדים שנבדקו, כולל הציון הספציפי למחלה בשאלון המוגבלות של Roland Morris (RMDQ) ובכאב בעמוד השדרה המותני. השיפור הזה המשיך מתום הטיפול ועד תום תקופת המעקב לאחר כשנה.
השיפור שחל בקבוצה זו היה בעל משמעות סטטיטית בכל המדדים, כולל ירידה במספר השעות בשבוע האחרון מהם סבל המטופל מכאב, שיפור בכאבים שניוניים ברגל, הבריאות הכללית, הימים שנזדקקו בהם לימי חופש מחלה מהעבודה ועוד. בתחילת המחקר, לאחר 100 ימים ולאחר שנת מעקב, הציון הספציפי למחלה במדד RMDQ היה, בקבוצת האנטיביוטיקה, 15, 11.5 ו-7, בהתאמה, ובקבוצת הפלצבו 15, 14,ו-14 בהתאמה. עבור כאבי גב, המדדים עבור קבוצת הטיפול היו 6.7, 5, ו-3.7, ו6.3 בכל שלושת נקודות הביקורת עבור קבוצת הפלצבו, בהתאמה.
כל המטופלים סבלו בתחילת המחקר כאמור מכאבי גב תחתון, אך בקבוצת המחקר 67.5% מהמטופלים דווחו על כאב בגב התחתון לאחר שנה, לעומת 94% מבקבוצת הפלצבו. שיעורם של הסובלים מכאב תמידי ומתמשך ירד מ-73.5% ל-19.5% בקבוצת הטיפול לעומת ירידה מ-73% ל-67.2% בקבוצת הפלצבו. נרשמה מגמה של שיפור בתוצאות עם הכפלת מינון האנטיביוטיקה, אך ממצא זה לא היה בעל מובהקות סטטיסטית. בקבוצת הטיפול באנטיביוטיקה יותר משתתפים חוו תופעות לוואי (65%) לעומת קבוצת הפלצבו (23%).
במאמר מערכת נלווה נכתב כי מחקרים קודמים הראו כי MC מתרחש בשיעור גבוה פי 6 בסובלים מכאב גב תחתון מאשר באוכלוסיה הכללית. לדברי כותב המאמר, ד”ר אייבי שמשמש גם כעורך אחראי של הג’ורנאל, הסיבה לכך יכולה להיות מכנית אבל יתכן שמעורב בתהליך זיהום. המחקרים החדשים שפורסמו מדגימים לדבריו גם מלבד זאת שמטופלים עם זיהומים אנארובים בדיסק שעבר פריצה פיתחו MC בחוליות הסמוכות, אלא גם שמצבם של מטופלים עם MC וכאב גב תחתון כרוני השתפר משמעותית עם נטילה של אנטיביוטיקה, מה שמעיד כי זיהום חיידקי הוא לפחות אחד מהגורמים בשילוב של MC עם כאב גב תחתון במטופלים שעברו בעבר פריצת דיסק. עם זאת, לא ניתן לקחת ביופסיה מכל המטופלים הללו, אלא רק באלה שעוברים ניתוח בגב לאחר פריצת הדיסק. לדעת הכותב , יש צורך במחקרים נוספים כדי להוכיח מה בדיוק מתקיים במקרים של מטופלים עם פריצת דיסק שפיתחו MC וכאבי גב תחתון שלא עוברים ניתוח, והוא תוהה כיצד ניתן להדגים גם בהם שיעור דומה של זיהומים אנארוביים. הוא מציע כי שימוש במרקרים של חיידקים אנארוביים או ברקמת דלקת ספציפית הניתנת לזיהוי באמצעות דימות, או אולי באמצעות ביופסיה במחט דקה יכולים לסייע בכך. לדבריו, אם נדע לזהות מקרים כאלה, ממצאי המחקר יהיו בעלי תוקף חריף יותר .
Eur Spine J. 2013;22:690-696, 697-707, 689.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!