ממטה-אנליזה של מחקרים אקראיים ותצפיתיים עולה כי במקרים של צנתור בגישה מפשעתית דרך העורק הפמוראלי, שיעור הדימומים המג’וריים עם מתן Bivalirudin במקום UFH (Unfractionated Heparin) היה נמוך יותר משמעותית.
לדברי החוקרים, Bivalirudin נמצא עדיף על הפרין עם מעכבי Glycoprotein IIb/IIIa במקרים של צנתור בגישה מפשעתית, עם זאת, לא הודגמה תועלת ברורה ל- Bivalirudin בהשוואה לטיפול מונותרפי בהפרין.
כמו כן, למרות שמתן Bivalirudin לווה בירידה משמעותית בשיעורי התמותה במחקרים תצפיתיים, השפעה זו נותרה לא חד-משמעית במחקרים אקראיים.
במטרה לבחון את הנושא, החוקרים זיהו 16 מחקרים שהשוו בין Bivalirudin ובין טיפול מונותרפי בהפרין בכ-32,000 חולים שעברו PCI. שלושה מחקרים היו אקראיים ונערכו באירופה ו-13 מחקרים היו תצפיתיים ונערכו ברובם בארצות הברית.
שיעור הסיבוכים הקרדיווסקולאריים המג’וריים לאחר שלושים ימים (כולל תמותה, אוטם לבבי ורה-וסקולריזציה דחופה) לא היו שונים משמעותית בין שתי הקבוצות, אך טיפול ב- Bivalirudin לווה בירידה מובהקת סטטיסטית בשיעורי הדימומים המג’וריים (יחס סיכויים של 0.55).
מאמר נוסף שפורסם בכתב העת השווה בין Bivalirudin ובין הפרין בחולים בסיכון גבוה לצנתור, כלומר, אלו עם סוכרת או אי-ספיקת כליות או חולים מעל גיל 75. החוקרים כללו 401 חולים ומצאו כי שיעור הסיבוכים הקרדיווסקולאריים המג’וריים לאחר 30 ימים עמדו על 11.1% עם Bivalirudin לעומת 8.9% עם הפרין הבדל שאינו מובהק סטטיסטית. שיעור הדימומים או סיבוכים באתר הגישה היו שונים משמעותית ועמדו על 1.5% לעומת 9.9%, בהתאמה (p=0.0001).
החוקרים מדגישים כי הממצאים אינם בהכרח תקפים למקרים בהם הצנתור מבוצע דרך העורק הרדיאלי. הם קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה להעריך את האינטראקציה בין טיפול בנוגדי-קרישה ובין בחירת אתר הגישה לצנתור.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!