מתוצאות מחקר חדש עולה כי אין להימנע ממתן אופיואידים לשיכוך כאבים באופן מספק בשל חשש מפני התפתחות דליריום לאחר ניתוח בחולים מבוגרים, בין אם סובלים מהפרעה קוגניטיבית ברקע ובין אם לאו.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לקבוע את הקשר בין צריכת אופיואידים ובין ליקוי קוגניטיבי לאחר ניתוח לתיקון שבר ירך. המחקר הפרוספקטיבי כלל 236 משתתפים, בגילאי 65 שנים ומעלה, שעברו ניתוח לתיקון שבר ירך.

החוקרים עקבו אחר מבוגרים ללא דליריום טרום-ניתוחי, שעברו ניתוח לתיקון שבר ירך בין אפריל 2005 ועד יולי 2009, אחר הופעת כאב, צריכת אופיואידים ודליריום לאחר-ניתוח. המשתתפים עברו לפני הניתוח בדיקות לדליריום באמצעות Confusion Assessment Method ושוב באמצע בוקר יומיים לאחר הניתוח. הצוות הסיעודי העריך את הכאב בסולם מספרי (0-10). משככי כאבים אופיואידים ניתנו בתגובה לכאב במנוחה להשגת מדד של 3 ומטה. החוקרים בחנו את צריכת אופיואידים בהקשר של הופעת דליריום לאחר הניתוח, נוכחות דמנציה ומשתנים דמוגרפים אחרים.

מבין 236 המשתתפים, 66 (28%) סבלו מדמנציה ו-213 טופלו באופיואידים לאחר הניתוח, כולל 55 משתתפים עם דמנציה (83%) ו-158 ללא דמנציה (93%). לא נמצא קשר בין טיפול באופיואידים לאחר ניתוח ובין היארעות דליריום (p=0.61) בקרב משתתפים עם דמנציה (p=0.33) ואלו ללא דמנציה (p=0.40). נמצא קשר בין דמנציה, אך לא דליריום לאחר ניתוח, ובין שימוש מופחת באופיואידים (p<0.001 עם דמנציה; p=0.12 עם דליריום; p=0.04 עבור האינטראקציה).

מינון אופיואידים ביום הראשון והשני לאחר הניתוח לא ניבא היארעות דליריום. דמנציה (p<0.001) ואשפוז ביחידת טיפול נמרץ (p=0.006), אך לא צריכת אופיואידים, זוהו כגורמים החשובים ביותר לניבוי היארעות דליריום לאחר ניתוח.

החוקרים מסכמים וכותבים כי אין להימנע ממתן טיפול באופיואידים לשיכוך כאבים בשל חשש מפני דליריום לאחר ניתוח.

J Am Geriatr Soc. 2011;59(12):2256-2262

לידיעה במדסקייפ