ישנה הזדמנות פז לשפר את הטיפול בחולי מלנומה בשלב I או II, ולרופאי עור ורופאים ראשוניים תפקיד מרכזי בשיפור הטיפול במצבים אלו, כך כותבים שני מומחים למלנומה במאמר מערכת שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Oncology.
הכותבים מסבירים ראשית כי אין הסכמה בנוגע לגישות המעקב הסטנדרטיות אחר חולים עם מלנומה עורית ממוקמת. יתרה מזאת, כמעט ואין הנחיות בנוגע לאופן בו יש להתאים את המעקב לפי הערכת הסיכוי כי החולה יזדקק להתערבויות נוספות.
סוגיה נוספת נוגעת לעובדה שישנם חולים רבים, שמספרם הולך וגדל, ששרדו מלנומה, כאשר בארצות הברית מדובר בסדר גודל של כ-800,000 חולים.
לאחר שסקרו את הנושא, כותבי המאמר הביעו מספר חששות. הם מצאו כי קרוב ל-25% מהחולים עם מלנומה מוקדמת יפתחו הישנות של המחלה ו-6% יפתחו נגע מלנומה ראשוני חדש במהלך העשור הראשון למעקב.
לדבריהם, משטר המעקב האופייני בחולים עם מלנומה בשלב I או II (מלנומה פולשנית ראשונית בכל עובי, עם קשריות אזוריות שליליות) מבוסס על ביקורי מעקב כל 3-6 חודשים למשך חמש שנים, וכל שנה לאחר מכן.
הכותבים מודאגים מהעלות הכרוכה בביקורי המעקב המרובים הללו, בעיקר כאשר לוקחים בחשבון את עלויות הנסיעה במטרה להגיע למרפאות האזוריות לטיפול במלנומה. סידור זה אינו תמיד נוח במרפאות לטיפול במלנומה; הצוותים אינם תמיד מסוגים להתמודד עם נפח החולים, מה שעשוי להוביל לעיכוב באבחנה של הישנות מלנומה או נגעי מלנומה חדשים.
לאור סוגיות אלו, הכותבים קובעים כי דרושים עקרונות חדשים לטיפול ושיתופי פעולה במטרה לשפר את הטיפול הנכון בחולים עם ממאירויות עוריות.
כפתרון, החוקרים מעריכים כי הן רופאי העור המקומיים והן הרופאים הראשוניים עשויים לקחת חלק במעקב אחר חולים עם מלנומה מוקדמת. שיתוף המעקב עם רופאי עור מקומיים אחר חולים עם מלנומה, לאחר טיפול ניתוחי, יסייע בזיהוי הישנות של המחלה בעור, בקשריות לימפה או ברקמה רכה ובזיהוי נגעים חדשים, וכן יוביל להפחתת תדירות הביקורים הרפואיים. אפשרות נוספת לפתרון הינה יצירת “מרפאת שורדים”.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!