מנתונים לאחר שנתיים ממחקר PARTNET B, להערכת תוצאות החלפת מסתם אאורטלי בצנתור (TAVR או Transcatheter Aortic-Valve Replacement) אל מול הטיפול הטוב ביותר, עולה כי עקומות ההישרדות ממשיכות להיפרד ומספר החולים הנדרש לטיפול להציל חיי מטופל אחד ירד מחמישה לאחר שנה אחת לארבעה מטופלים לאחר שנתיים.

לדברי החוקרים, הנתונים לאחר שנתיים ממשיכים לתמוך במקומו של הטיפול כטיפול הסטנדרטי בחולים תסמיניים עם היצרות של המסתם האאורטלי, שאינם מועמדים להתערבות ניתוחית.

מהתוצאות לאחר שנתיים עולה כי שיעורי התמותה בקבוצת הביקורת עמדו על 67.6%, בהשוואה ל-43.4% מהחולים בקבוצת TAVR (הבדל של 24.3%). מניתוח הנתונים להערכת מקרי התמותה רק בין שנה לשנתיים עולה כי 35% מהחולים בקבוצת הביקורת ששרדו לאחר שנה אחת מתו בתוך שנתיים, זאת לעומת 18% בלבד מהחולים בקבוצת TAVR שהלכו לעולמם במהלך פרק זמן זה.

היפרדות דומה של העקומות זוהתה גם עם שיעורי התמותה על-רקע מחלות לב וכלי דם ואשפוזים חוזרים. למעשה, מספר האשפוזים החוזרים קטן במחצית בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הביקורת, למרות שמספר החולים ששרדו לאחר שנה אחת בקבוצת TAVR היה גדול יותר. ההבדל בין הקבוצות בחציון הימים ששרדו מחוץ לבית החולים הגיע לשנה אחת.

לאחר השנה הראשונה, בקבוצת החולים שעברו החלפה של המסתם בצנתור הצטברו דיווחים אודות אירועים צרברווסקולאריים, ללא דיווחים דומים בקבוצת הביקורת. לאחר שנתיים, שיעורי אירועי השבץ מכל-סוג היה גבוה כפליים בקבוצת TAVR בהשוואה לקבוצת הביקורת (11.2% בהשוואה ל-5.5%).

החוקרים פירטו והסבירו כי במהלך התקופה שלאחר 30 הימים הראשונים ועד שנתיים מהפעולה אובחנו ארבעה מקרי שבץ המורגי וחמישה מקרי שבץ איסכמי בקבוצת TAVR, בהשוואה למקרה אחד של שבץ המורגי וארבעה מקרים של שבץ איסכמי בקבוצת הביקורת. הם מסבירים כי לאחר 30 הימים הראשונים, גורמים רבים מובילים לשבץ המוחי, כולל טיפולים תרופתיים ונפילות.

לציין, מהערכת חולים עם דלף קל או ללא דלף סביב המסתם ודלף בינוני או חמור לא עלו הבדלים בתמותה לאחר שנתיים.

מתוך כנס TCT

לידיעה במדסקייפ