בחולים עם שברי ירך, סיבות רפואיות המובילות לדחיית הניתוח עומדות בבסיס הקשר בין ניתוח מאוחר ותוצאות גרועות, כך עולה מתוצאות מחקר פרוספקטיבי שפורסם במהדורת 16 באוגוסט של Annals of Internal Medicine.

החוקרים כותבים כי ההשפעה הקלינית של דחיית ניתוח בקשישים עם שברי ירך, שנויה במחלוקת.  במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להעריך את ההשפעה של דחיית ניתוח על תוצאות האשפוז בחולים עם שברי ירך שנדחו מסיבות שונות. החוקרים בחנו את הזמן עד לניתוח, סיבות לדחיית הניתוח, תמותה באשפוז וסיכון לסיבוכים בקרב 2250 קשישים שאושפזו עם שברי ירך.

חציון הזמן עד לניתוח היה 72 שעות, עם עיכוב של למעלה מ-48 שעות שנבע בעיקר מהעדר זמינות של חדר ניתוח (60.7%) ובעיות רפואיות אקוטיות (33.1%). במדגם כולו, שיעורי התמותה באשפוז היו 4.35% ושיעור הסיבוכים עמד על 45.9%. עם זאת, בקרב חולים לא יציבים, שיעורים אלו עמדו על 13.7% ו-74.2%, בהתאמה.

שיעורי התמותה והסיבוכים היו גבוהים יותר עם עיכוב משמעותי יותר בזמן עד לניתוח. לאחר תקנון לגיל, דמנציה, מחלות רקע כרוניות ותפקודיות, הקשר נעלם במקרים של עיכוב של 120 שעות ומטה, אך עדיין נותר עם עיכוב שעלה על 120 שעות (p=0.002).

לאחר תקנון לנוכחות מחלות רפואיות אקוטיות כסיבה לעיכוב הניתוח, נרשמה הפחתה בסיכון הנצפה (p=0.06 עבור תמותה ו-p=0.31 עבור סיבוכים רפואיים), אך הסיכון לזיהומים בדרכי שתן עדיין היה מוגבר (יחס סיכויים של 1.54). לא נמצאה אינטראקציה בין עיכוב הניתוח ובין גיל, דמנציה, או מצב תפקודי.

הקשר בין ניתוח ובין שיעורי תחלואה ותמותה מוגברים בחולים עם שברי ירך מוסבר בעיקרו ע”י סיבות רפואיות לדחיית הניתוח, למרות שחלק מהקשר בין דחייה ממושכת בניתוח ותוצאות גרועות יותר נותר על כנו.

החוקרים כותבים כי ניתוח מוקדם הינה גישת הבחירה לקשישים עם שברי ירך, ללא התוויות-נגד רפואיות, אך הזמן האופטימאלי לניתוח חולים עם אי-יציבות קלינית הינו נושא מרכזי הדורש התייחסות.

Ann Intern Med. 2011;155:226-233, 267-268

לידיעה במדסקייפ