חלק גדול מהמחקר אודות מעכבי GPIIb/IIIa (Glycoprotein IIb/IIIa) במהלך פרוצדורות PCI (Percutaneous Coronary Intervention) נערך לפני השימוש הרוטיני בתומכנים ו-Thienopyiridines. מחקרים מצאו כי הטיפול בתרופות אלו מפחית שיעורי אוטם לבבי ורה-וסקולריזציה דחופה לאחר אנגיופלסטיה. התקדמות נוספת, דוגמת תומכנים ו-Thienopyridines הביאו לשיפור נוסף בבטיחות רה-וסקולריזציה. חלק מהמחקרים המודרניים והסקירות העדכניות, בעיקר בחולים שקיבלו טיפול קודם ב-Thienopyridines לא הדגימו תועלת למתן מעכבי GPIIb/IIIa במהלך PCI אלקטיבי, לכן קיימת מחלוקת בנוגע לשימוש האופטימאלי בתכשירים אלו במהלך PCI אלקטיבי.
במאמר הנוכחי, החוקרים שיערו כי במקרים של PCI אלקטיבי שבוצע עם תומכנים כליליים ו- Thienopyridines, לטיפול במעכבי GPIIb/IIIa תועלת מינימאלית וסיכון מוגבר לדימום מג’ורי. הם ערכו מטה-אנליזה להערכת ההשערה. נערכה סקירת ספרות אחר מחקרים בהם נערכה חלוקה אקראית של חולים שעברו PCI אלקטיבי לטיפול במעכבי GPIIb/IIIa או לקבוצת ביקורת. נכללו מחקרים בהם נעשה שימוש רוטיני בתומכנים ו- Thienopyridines ודווח על התוצאות הקליניות.
החוקרים העריכו את התוצאות במהלך 30 ימים.
בסה”כ נכללו במטה-אנליזה 22 מחקרים עם 10,123 משתתפים ומההשוואה בין טיפול במעכבי GPIIb/IIIa מול קבוצת הביקורת עולה כי שיעורי ההיארעות של אוטם לבבי לא-פטאלי עמדו על 5.1% לעומת 8.3% (סיכון יחסי של 0.66, p<0.0001), שיעורי התמותה עמדו על 0.3% לעומת 0.5% (0.7, p=0.27), שיעורי דמם מג’ורי עמדו על 1.2% לעומת 0.9% (1.37, p=0.22) ושיעורי דמם מינורי על 3.0% לעומת 1.7% (1.70, p<0.0001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהסקירה עולה כי בעידן הנוכחי של PCI אלקטיבי עם תומכנים ו- Thienopyridines, מעכבי GPIIb/IIIa מפחיתים את הסיכון לאוטם לבבי לא-פטאלי, ללא עלייה ניכרת בשיעורי דמם מג’ורי. עם זאת, תכשירים אלו גם מעלים את הסיכון לדימום מינורי ותרומבוציטופניה. בסה”כ, הטיפול במעכבי GPIIb/IIIa במהלך PCI אלקטיבי הינו בטוח ויעיל.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!