מאת ד”ר נגה ליפשיץ
מתוצאות מחקר שפורסם ב-30 בספטמבר ב- International Journal of Radiation Oncology, Biology Physics, עולה כי לטיפול ניאואדג’ובנטי הכולל קרינה וכימותרפיה נמצאו יעילות ובטיחות טובות בחולים עם סרטן מתקדם-מקומית של הרקטום.
מטרת החוקרים הייתה להעריך את היעילות והבטיחות של טיפול ניאואדג’ובנטי בקרינה וכימותרפיה בחולים עם סרטן מתקדם-מקומית נתיח של הרקטום. המשלב הכימותרפי כלל Cetuximab, Irinotecan, ו- Capecitabine.
המחקר כלל 40 משתתפים עם סרטן מתקדם-מקומית בחלקו האמצעי-נמוך של הרקטום, ללא פיזור גרורתי. המשתתפים קיבלו טיפול קרינתי בן 50.4 Gy, בשילוב עם טיפול כימותרפי, שכלל Cetuximab במינון התחלתי של 400 מ”ג/מ2 שבוע לפני ההקרנה ולאחר מכן טיפול במינון 250 מ”ג/מ2 בשבוע, טיפול ב-Irinotecan במינון 40 מ”ג/מ2 בשבוע למשך 5 שבועות רצופים, וטיפול ב-Capecitabine במינון 1,650 מ”ג/מ2 ליום למשך 5 ימים בכל שבוע מיום ההקרנה הראשון. כ-6 שבועות (+ 2 שבועות) לאחר סיום הטיפול הניאואדג’ובנטי עברו המשתתפים כריתה של הרקטום מסוג Total mesorectal excision (TME). יעדי המחקר העיקריים כללו את התגובה הפתולוגית ואת שיעור ההישרדות.
החוקרים מדווחים כי 39 משתתפים השלימו את הטיפול הניאואדג’ובנטי ועברו לאחר מכן ניתוח עם כריתה בשוליים נקיים. מתוצאות המחקר עולה כי שיעור התגובה הפתולוגית השלמה היה 23.1%, והחוקרים מציינים כי ב-3 משתתפים (7.7%) נצפתה נסיגה כמעט מלאה של הגידול.
כמו כן, שיעור ההישרדות נטולת המחלה לאחר 3 שנים היה 80%, ושיעור ההישרדות הכולל לאחר 3 שנים היה 94.7%.
ב-38 משתתפים נבדקה רקמת הגידול לנוכחות של מוטצית KRAS, וב-13.2% מהם נמצאה עדות למוטציה.
החוקרים מדווחים כי ביטויי רעילות מדרגה 3/4 כללו לויקופניה (10.3%), נויטרופניה (5.1%), אנמיה (2.6%), שלשול (5.1%), עייפות (2.6%), פריחה עורית (2.6%) ואילאוס (2.6%).
לאור התוצאות מסכמים החוקרים כי לטיפול ניאואדג’ובנטי שכלל קרינה ומשלב כימותרפי נמצאו יעילות ובטיחות טובות בחולים עם סרטן מתקדם מקומית של הרקטום. הם מוסיפים כי מוטציה ב-KRAS לא הייתה מדד חיזוי לתגובה פתולוגית במדגם שנבדק.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!