חוקרים משוויץ מדווחים כי בחולים לאחר כריתה רדיקאלית של שלפוחית השתן בשל גידול מסוג TCC (Transitional Cell Carcinoma), שיעורי ההישרדות טובים יותר עם מעקב קבוע.
החוקרים התבססו על פרוטוקול מכוון-סיכון לעקוב אחר חולים שנותחו בשל ממאירות ממוקמת, ללא טיפול כימותרפי או קרינתי אדג’וונטי.
הפרוטוקול משלב בדיקות אונקולוגיות, תפקודיות ומטבוליות, עם שינויים לאחר הישרדות חמש שנים לאחר הניתוח.
החוקרים כותבים כי שטיפות ציטולוגיות של השופכה שנערכו באופן שגרתי התבררו ככלי חשוב. הן אפשרו לזהות קרצינומה מוגבלת בשופכה בשלב מוקדם ולטפל שמרנית עם עירויי BCG, ללא צורך בטיפול ניתוחי.
מבין 479 חולים, ב-174 (36.3%) תועדה הישנות במהלך חציון של 4.3 שנים, כאשר בדיוק מחציתם אובחנו בבדיקת מעקב שגרתית.
גרורות לריאות והישנות בשופכה אובחנו לרוב במהלך המעקב. התסמינים נבעו בעיקר מגרורות לעצמות והישנות אגנית ומרוחקת.
שיעורי ההישרדות הספציפיים לממאירות לאחר חמש שנים במדגם כולו עמדו על 69.8%. שיעורי ההישרדות הכוללים עמדו על 61.9%. מבין 174 חולים עם הישנות, 144 מתו בשל סרטן שלפוחית השתן ושמונה מסיבות אחרות. 22 חולים עם הישנות נותרו בחיים בעת המעקב האחרון.
בחולים שהתקדמות מחלתם אובחנה במהלך בדיקות שגרתיות תועד יתרון הישרדות קל, אך משמעותי, עם יחס סיכון של 0.65 להישרדות ספציפית לממאירות ו-0.66 להישרדות כוללת.
מניתוח רב-משתנים עלה כי הגורמים המנבאים המשמעותיים לתוצאות אלו כללו את אופן אבחנת הישנות המחלה ומיקום ההישנות הראשונית.
החוקרים מציינים כי אל מול היתרונות האפשריים של מעקב הדוק יש לקחת בחשבון את העלויות הגבוהות והרעילות הכרוכה בקרינה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!