ממחקר חדש שפורסם ב-Diabetes Care עולה כי רמת סוכר מוגברת שעה אחת לאחר מבחן העמסת סוכר , עשויה לשמש כסמן לסיכון קרדיווסקולארי בנבדקים ללא סוכרת גלויה.
החוקרים מסבירים כי קיימות מספר הגדרות שונות לסיווג חולי סוכרת. מצב קדם-סוכרת משמש להגדרת חולים עם IFG (Impaired Fasting Glucose) ו/או IGT (Impaired Glucose Tolerance) המצויים בסיכון גבוה לסוכרת מסוג 2; יתרה מזאת, מצב זה קשור בתנגודת לאינסולין, דלקת תת-קלינית ותחלואה קרדיווסקולארית. לאחרונה, היפרגליקמיה לאחר שעה אחת במהלך מבחן OGTT (Oral Glucose Tolerance Test), עם ערך סף של 155 מ”ג לד”ל זוהתה כגורם סיכון נוסף לסוכרת מסוג 2, עם תהליך טרשתי מוקדם בעורקים הקרוטידים.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את המאפיינים המטבוליים וסמני הדלקת ב-1062 חולים עם סבילות תקינה לסוכר וקדם-סוכרת. החוקרים עקבו אחר רמות פיברינוגן וספירת התאים הלבנים להערכת דלקת תת-קלינית, יחס השומנים בדם, ורגישות לאינסולין. הם ערכו השוואה בין נבדקים עם ובלי רמות סוכר של מעל 155 מ”ג לד”ל שעה אחת לאחר העמסת סוכר פומית.
בהשוואה לנבדקים עם ערכי סוכר של 155 מ”ג לד”ל ומטה, שעה לאחר העמסת סוכר, באלו עם ערכי סוכר של מעל 155 מ”ג לד”ל תועדה עליה משמעותית בסמנים הדלקתיים וביחס השומנים בדם (p<0.05). ניתוח מתוקן לגיל, מין ו-BMI הצביע על קשר בין ערכי סוכר בדם לאחר שעה אחת ובין עליה משמעותית בספירת התאים הלבנים וברמות פיברינוגן (p<0.05). בהשוואה לנבדקים עם ערכי סוכר של 155 מ”ג לד”ל ומטה, שעה אחת לאחר העמסת סוכר, באלו עם ערכי סוכר של מעל 155 מ”ג לד”ל הרגישות לאינסולין הייתה נמוכה יותר באופן מובהק (p<0.01).
החוקרים מסכמים וכותבים כי קיים קשר בין היפרגליקמיה שעה אחת לאחר העמסת סוכר בנבדקים עם סבילות תקינה לסוכר ובנבדקים עם קדם-סוכרת, ובין דלקת תת-קלינית, יחס שומנים גבוה ותנגודת לאינסולין. לאור זאת, הם ממליצים לשקול להתייחס לערכי סוכר של מעל 155 מ”ג לד”ל, שעה אחת לאחר העמסת סוכר, כאל סמן לסיכון קרדיווסקולארי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!