ממחקר חדש עולה כי בחולים בסיכון בינוני עם non-ST-segment Elevation Acute Coronary Syndrome (NSTE-ACS), טיפול בקלופידוגרל במנת העמסה גבוהה יותר מהמנה הסטנדרטית, העומדת על 300 מ”ג, הינו בטוח ובעל השפעה נוגדת-טסיות גדולה יותר.
החוקרים מסבירים כי מנת העמסה במינון 300 מ”ג של קלופידוגרל טובה במצבים הדורשים עיכוב מהיר של פעילות הטסיות.
במסגרת המחקר חילקו החוקרים באקראי 103 חולי NSTE-ACS לטיפול בקלופידוגרל במנת העמסה של 300 מ”ג, 600 מ”ג ו-900 מ”ג, ביחד עם טיפולים סטנדרטים אחרים, כולל אספירין.
השפעת טיפול קלופידוגרל במינון 600 מ”ג ו-900 מ”ג היתה מהירה יותר בהשוואה לטיפול במינון 300 מ”ג. כמו כן, המינונים הגבוהים יותר היו קשורים בעיכוב משמעותי יותר של פעילות הטסיות וירידה גדולה יותר בפעילות הטסיות במהלך 24 השעות הראשונות.
מנת העמסה במינון 900 מ”ג הביאה להשפעה נוגדת-טסיות גדולה יותר, בהשוואה למינון של 600 מ”ג, בהשוואה לטיפול הסטנדרטי של 300 מ”ג.
השפעות חיוביות נוספות של המינונים הגדולים יותר כללו השפע על שחרור טרופונין ואירועים איסכמיים.
החשש מפני השימוש במנת העמסה במינון גבוה, התמקד רובו בבעיות בטיחות הטיפול, אך תוצאות המחקר לא מצאו כל חשש בנושא זה. עם זאת, החוקרים מזהירים כי דרושים נתונים נוספים תחת טיפול במנת העמסה במינון כה גבוה.
לסיכום, המחקר הראה כי למנת ההעמסה של קלופידוגרל קשר מנה-תגובה , וכי נראה כי מנת העמסה במינון 900 מ”ג היא המינון האופטימלי עד כה, להשגת התגובה המהירה והיעילה ביותר לעיכוב אגרגציה של טסיות, להורדת מספר החולים שאינם מגיבים היטב לטיפול, ולעכב את שחרור טרופונין.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!