ממחקר חדש, שפורסם במהדורת ספטמבר של Circulation, עולה כי ייתכן ומוות קרדיאלי פתאומי אינו כל כך פתאומי. לעיתים קרובות מוות קרדיאלי פתאומי מופיע אחרי סימפטומים של מחלת לב הנמשכים יותר משעה, דבר המציע שלחולים רבים של מחלה קרדיאלית ידועה לפני האירוע הפטלי.

ממצאי המחקר תומכים בכך, שמוות פתאומי אינו כל כך פתאומי ברוב המקרים כמו שהמונח מציע. סימפטומי אזהרה המופיעים לפני המוות נמשכים לתקופה די ארוכה ברוב החולים באופן מפתיע. הסימפטומים הללו לא מתורגמים כמו שצריך, מתעלמים מהם או מכחישים אותם, למרות נוכחות של מחלה קרדיאלית קיימת או של גורמי סיכון קרדיאליים. תוצאות המחקר מציעות כי חינוך הציבור, החולים וקרוביהם לזהות ולהגיב לסימפטומים של מחלת לב מבטיח הורדת התמותה המיוחסת למוות פתאומי.

על מנת להבין יותר את הנסיבות של מוות קרדיאלי פתאומי, במטרה לפתח אמצעים מניעתיים ותגובות הולמות לאירועים העומדים להתרחש, החוקרים בדקו מידע על מקרים של מוות קרדיאלי פתאומי מחוץ לבית החולים במערכת הרפואה הדחופה של ברלין בגרמניה. במהלך מקרה של דום לב פתאומי, הרופא של טיפול נמרץ ראיין את כל העדים הזמינים דרך שאלון. השאלון שימש לאיסוף מידע בנוגע להיסטוריה הרפואית של החולה, לשימוש בתרופות ולכל סימנים או סימפטומים קודמים והמשך שלהם.

המחקר כלל 5831 משימות הצלה במהלך שנה שלמה. 460 מהם כללו חולים עם דום לבבי משוער. ב-72%, הדום הלבבי קרה בבית, וב-67% הוא קרה בנוכחות עדי ראייה. מידע על הסימפטומים, שהופיעו לפני האירוע, היה זמין ב-80% מכל החולים (323 חולים). אנשים שעמדו מהצד ביצעו החייאה ב-57 חולים, מתוכם שרדו 13 ושוחררו מבית החולים. מתוך החולים, שלא קיבלו החייאה על ידי אדם שהשקיף מהצד, רק 13 (3.72%) מתוך ה-349 חולים שרדו והשתחררו מבית החולים.

מידע בנוגע להיסטוריה הרפואית היה זמין ב-352 חולים. מתוכם ל-106 הייתה היסטוריה של מחלת לב קורונרית מתועדת על ידי אנגיוגרפיה, בעוד של-127 חולים הייתה מחלה קורונרית משוערת, שנרמזה על ידי קיום של אנגינה פקטוריס או שימוש בתרופות אנטי אנגינליות. ל-10% מהחולים הייתה היסטוריה של יתר לחץ דם. בנוגע לסימפטומים, שהופיעו לפני הדום לב, אנגינה הופיעה ב-22% מהחולים למשך של שעתיים בממוצע לפני האירוע. דיספניאה, בחילה, הקאה, סחרחורת או איבוד הכרה גם כן היו סימפטומים נפוצים שדווחו.

ההיפותיזה, שרוב מקרי המוות הקרדיאלי הפתאומי קורים לכאורה בצורה רנדומאלית באנשים בריאים או לפחות באוכלוסייה בסיכון נמוך, לא נתמכת על ידי ממצאי מחקר זה. במחקר הנוכחי למרבית החולים הייתה היסטוריה של מחלה קרדיאלית לא מתועדת או לפחות סימפטומים טיפוסיים של מחלת לב קורונרית או גורמי סיכון רלוונטיים, שחשפו אותם לסיכון מוגבר ברור.

החוקרים ציינו כי רוב מקרי המוות הקרדיאלי הפתאומי קרו בבית ולא במקומות ציבוריים, ששם היה יכול להיות דה-פיברילטור זמין. בנוסף, המחקר מצביע על שיעורי החייאה נמוכים של אנשים העומדים מהצד. מידע זה מדגיש את החשיבות של אימון של ביצוע החייאה.

לידיעה במדסקייפ