לפי מחקר חדש עולה, כי אין צורך לשים באופן שגרתי תומכן בשופכן, בזמן השתלה של כלייה מתורם חי. לפי החוקרים, ישנה מחלוקת רווחת לגבי שימוש רוטיני בתומכנים מסוג J-כפול, בזמן חיבור של השופכן אל שלפוחית השתן (ureteroneocystostomy).

במחקר השתתפו 100 מטופלים שיועדו לניתוח ureteroneocystostomy. החולים חולקו באופן אקראי, כך שרק בניתוח של חלק מהחולים הושם תומכן מסוג J-כפול. התומכן הוצא מהחולים שבועיים אחרי הניתוח.

החוקרים מדווחים, כי שניים מהשתלים בקבוצה עם התומכן כשלו בתקופה המוקדמת אחרי הניתוח, והם הוצאו מניתוח הנתונים.

נמצא כי אחרי זמן מעקב ממוצע של 10.8 חודשים, אף אחד מהחולים בשתי הקבוצות לא פיתח היצרות של השופכן. אף אחד מהחולים בקבוצה ללא התומכן לא פיתח דליפת שתן, לעומת שני חולים בקבוצה עם התומכן. שיעור החולים עם זיהום בדרכי השתן, עמד על 39.6% בקרב קבוצת החולים עם התומכן, לעומת 18% בקבוצת החולים ללא התומכן. ניתוח הנתונים הראה, כי נוכחות של תומכן בשופכן ומין נקבה, הם גורמי סיכון עצמאיים לזיהום בדרכי השתן אחרי הניתוח. רמת הקראטינין בדם לא היתה שונה בין שתי הקבוצות.

החוקרים הסיקו, כי השמה של תומכן בשופכן, בזמן ניתוח להשתלה של כלייה מתורם חי, אינה מקטינה את שיעור הדליפה או החסימה בשופכן, ואף קשורה בעלייה בשכיחות של זיהומים בדרכי השתן. החוקרים ממליצים, כי השימוש בתומכן יוגבל לחולים עם שלפוחית שתן בעייתית.

Urology. 2005;65:867-871

לידיעה המלאה במדסקייפ

לתקציר המאמר