ממצאי מחקר חדש מציעים כי לזיהום פצע סטרנלי עמוק (DSWI) יש השפעה שלילית לטווח ארוך על שרידות לאחר מעקף שתל כלילי (CABG). אפילו בקרב אלו ששורדים לאחר השחרור מבית החולים, הסיכון עולה בערך פי 3 במהלך 10 שנות מעקב.

נתונים אלו מצביעים על צורך באישפוז ארוך יותר ותקופת מעקב ארוכה יותר, לפחות במשך 6 חודשים ראשונים לאחר הניתוח, בקרב חולים עם DSWI, מדווחים ד”ר קונסטנטין אנאגנוסטופולוס וצוותו בגיליון פברואר של Chest.

ד”ר אנאגנוסטופולוס ושותפיו ציינו כי סיכון תמותה לטווח קצר קשור ל-DSWI זוהה מזמן. עם זאת, השפעת השרידות לטווח ארוך אינה ידועה.

הצוות עקב אחר 3,760 חולים שעברו DSWI בין 1992 ל-2002 במשך 5.2 שנים בממוצע. 40 חולים פיתחו DSWI.

גורם הסיכון שזוהה ביותר עם DSWI היה רעלת דם ו/או אנדוקרדיטיס לאחר CABG (יחס סיכוי 29.9, p < 0.001). גורמי סיכון אחרים כללו סוכרת, אי יציבות המודינמית לפני הניתוח, כשל כלייתי הדורש דיאליזה, ושימוש בשתל בילטרלי בעורק החזה (OR = 2.6 to 5.5).

לאחר התאמה, יחס סיכון מותאם לתמותה היה p < 0.001)  2.44 ). שלושים וארבעה חולים שוחררו מבית החולים, ו-27 שרדו למשך 6 חודשים לפחות, ויחס הסיכון היה 2.71 ו-2.96 בהתאמה (p < 0.001 ו-p = 0.002).

למרות שקשה לשנות  רבים מגורמי הסיכון ל-DSWI, החוקרים ממליצים על מעקב צמוד על גלוקוז בדם ושימוש בשתל בילטרלי פנימי בעורק החזה בחולי סוכרת, מוגבל לאלו שאינם זקוקים לניתוח ואינם מעל 70 שנה.

ד”ר אנאגנוסטופולוס וקבוצתו ציינו כי החלפת עורק רדיאלי בשתל עורק החזה הפנימי עשוי להפחית גם כן את הסיכון -DSWI. החוקרים ממליצים בנוסף על שימוש מניעתי במופירוצין אינטרנזלי.

Chest 2005;127:464-471

לידיעה במדסקייפ