מטרת העבודה היתה לקבוע האים מין החולה הינו סמן או גורם המשפיע על תוצאה ניתוחית גרועה לאחר ניתוח מעקפים כליליים.

טכניקת השוואה פרופנסיטי (Propensity match analysis) שימשה לבדוק את השאלה המחקרית הנ”ל. לצורך יצירת קבוצות מתואמות הכניסו פרמטרים מרובים (101 במספר) וערכו השוואה בין הקבוצות כאשר הפרמטר המבדיל היה מין החולה.

רק 26% מתוך 3596 הנשים שנותחו היו מתואמות (matched) עם גברים אשר עברו ניתוח דומה. התמותה אחר ניתוחית, תחלואה נוירולוגית, ספסיס, מדיאסטיניטיס, אי”ס כליות, שימוש בבלון תוך וותיני פועם (IABP), רה-אקספלורציה בשל דמם היו שווים בין הקבוצות. מאידך, אוטם לבבי אחר ניתוחי, צורך בתמיכה אינוטרופית והנשמה ממושכת היו באופן מובהק שכיחים יותר אצל הנשים.

לסיכום, הפרופיל הטרום ניתוחי של נשים היה שונה מזה של הגברים. לאחר ההתאמה עם קבוצת הגברים, לנשים לא היתה תמותה גבוהה יותר מאשר לגברים והיה השפעה מינימלית על התחלואה האחר ניתוחית.

מקור וקישור :

Gorman Koch, The Journal of Thoracic and Cardiovascular Surgery, Vol 126;7:2032-43

מאמר מערכת (Editorial) דן בשאלה האם בקרב נשים התועלת ארוכת הטווח לאחר ניתוח מעקפים פחותה מזו של גברים.

מחקרים רבים בדקו את השאלה האם סיכון ותועלת מניתוח מעקפים כליליים שונים בין גברים ונשים. הדעה הרווחת הינה ש- CABG הינו בעל סיכון גדול יותר ופחות אפקטיבי בקרב נשים. הועלתה סברה שהפניה מאוחרת של נשים לניתוח תורמת לסיכון הניתוחי המוגבר ולתועלת הפחותה מניתוח CABG. כיום, כשליש מניתוחי מעקפים כליליים בארה”ב מבוצעים בנשים וקיימת אף נטייה לעליה במספר ניתוחים אלו בנשים.

עבודות אשר התמקדו בתוצאות אחר ניתוחיות הדגימו שלנשים קיימת פחות הקלה בתעוקה, יותר קוצר נשימה ודרגה תיפקודית נמוכה יותר מאשר גברים. למרות שיעור גבוה יותר של סיבוכים סביב ניתוחיים ואף שיעור פתיחות מעקפים (patency rate) נמוך יותר, תוחלת חיים ארוכת הטווח לא שונה בין המינים. עבודה אשר תיארה תוחלת חיים טובה יותר בנשים לאחר CABG יחסה זאת לתוחלת חיים גבוהה יותר בנשים, באופן כללי. מאידך, אנליזה אשר לקחה בחשבון את תוחלת החיים הגבוהה יותר של נשים באוכלוסיה, הדגימה ירידה גדולה יותר בהשרדות בקרב הנשים, בהשוואה לגברים. תוצאה דומה ניצפתה לאחר אוטם שריר הלב.

מאמר סקירה (Vaccarino, The Journal of Thoracic and Cardiovascular Surgery, Vol 126;7:1707-1711) דן בגורמים המשפיעים על ההבדלים בתוצאות ארוכות הטווח בין גברים לנשים. המחברים מציינים את המאפיינים הדמוגרפים (גיל, גורמי סיכון וכד’) והסוציאלים השונים בין המינים וכן פרמטרים תוך ניתוחיים אשר שונים בין גברים ונשים. קיימים הבדלים בין המינים גם בטיפול האחר ניתוחי. נראה שיש שוני בטיפול התרופתי המונע וכן השתתפות בתוכניות שיקום לב לאחר הניתוח.

המאמר מסכם ומציין את השיפור בתוצאות הניתוחיות באופן כללי, למרות היות החולים ברמות סיכון גבוהות יותר ובפרט את השיפור בתוצאות הניתוחיות בקרב נשים. יש צורך לחקור את ההשפעה של הסביבה הפסיכוסוציאלית על התאוששות נשים מהניתוח וכן את איכות הטיפול האחר ניתוחי כולל תוכניות שיקום לב.