הדימום בקימרון מתבטא בדימום במרווח התת־עכבישי שנמצא בקמורות המוח ולא חודר לרקמה העמוקה. הידע לגבי השכיחות של האירוע הזה באוכלוסייה וההסתברות לפרוגנוזה — כלומר סיכון לדימום תוך־מוחי בהמשך או תמותה — מוגבל.

מטרות המחקר

• להעריך את השכיחות (incidence) של cSAH באנשים עם CAA
• לקבוע את הסיכון לדימום תוך־מוחי מאוחר או תמותה בתקופת המעקב
• לזהות מאפיינים קליניים של מי שסובלים מ־cSAH בהקשר של CAA

שיטות

• במחקר השתתפו מטופלים באזור Caen, נורמנדי, צרפת, בין 15 במאי 2017 ל־31 בדצמבר 2023, עם מקרים ראשונים של cSAH שהתאימו לקריטריונים של CAA (קריטריוני בוסטון 2.0  probable CAA)
• חושבה השכיחות של cSAH באנשים בגיל 50 ומעלה, מותאמת לאוכלוסיית אירופה של 2013
• במעקב נמדדו שיעורי הדימום תוך־מוחי בהמשך המחקר וכן שיעור התמותה, תוך התחשבות במוות כאירוע מתחרה (competing risk)

ממצאים עיקריים

• מתוך 193 מקרים של דימום תת־עכבישי ראשוני, 27 מקרים (14.0%) היו cSAH, ו־18 מקרים (9.3%) עמדו בקריטריונים של CAA (probable CAA)
• הגיל הממוצע של חולי cSAH עם CAA היה 79 שנים, ומתוך אלה – 66.7% היו נשים
• ברוב המקרים (94.4%) הגיל היה יותר מ־70 שנה
• מרבית המקרים (88.9%) הוצגו עם תסמינים נוירולוגיים חולפים (Transient Neurological Symptoms)
• השכיחות המותאמת (standardized incidence) של cSAH כתוצאה מ־CAA באנשים בגיל ≥50 הייתה כ־1.7 מקרים לכל 100,000 שנות אדם.
• במהלך המעקב, ב־3 שנים התברר שקרוב ל־30% מהמקרים חוו דימום תוך־מוחי נוסף, ו־21.8% מתו

מסקנות והשלכות

• הדימום התת־עכבישי בקימרון (cSAH) בהקשר של CAA הוא אירוע נדיר באוכלוסייה, אך לא זניח מבחינת סיכון עתידי
• קיים סיכון גבוה יחסית לדימום תוך־מוחי בהמשך, במיוחד בשלוש השנים שלאחר האירוע
• זיהוי מדויק של cSAH — במיוחד אצל חולים בגיל מבוגר שמגיעים עם תסמינים נוירולוגיים חולפים — חשוב, מאחר שזהו סמן לסיכון גבוה בהמשך
• המחקר מצביע על חשיבות מעקב הדוק, הערכה זהירה של שימוש בתרופות נוגדות קרישה או אנטי־טסיות, ושליטה ביתר לחץ דם, באוכלוסייה זו
• המחקר מדגיש גם את הצורך במחקרים רחבי טווח נוספים ובאוכלוסיות מגוונות כדי לאשר את הממצאים ולשפר הנחיות ניהול קליני

למאמר

ד”ר דוד אוריון, מצנתר מוח, נוירולוג, מנהל מחלקת שבץ ומחלות נוירווסקולריות, המרכז הרפואי שיבא, תל־השומר