המחקר בוצע ב־26 מרכזי שבץ בסין, וכלל 372 מטופלים שחולקו אקראית ל־2 קבוצות:

1. טיפול באלטפלז במינון 0.9 מ”ג/ק”ג (עד 90 מ”ג) תוך וריד
2. טיפול רפואי סטנדרטי

במחקר HOPE הקריטריונים להכללת מטופלים מבחינת פרפוזיה :

נפח האוטם Ischemic נפח הרקמה ההיפופרפוזית: עד 70 מ”ל

יחס בין נפח הרקמה ההיפופרפוזית לנפח האוטם: מינימום 1.2

הפרש בנפח בין הרקמה ההיפופרפוזית לבין נפח האוטם: לפחות 10 מ”ל

הגדרות בהדמיה:

האוטם הוגדר כאזור עם זרימת דם מוחית (CBF) פחות מ־30% מהערך התקין

האזור ההיפופרפוזי הוגדר כעיכוב בזמן הגעת חומר הניגוד (Tmax) של יותר מ־6 שניות

כל הקריטריונים נקבעו על סמך CT פרפוזיה שבוצעה לפני ההכללה.

תוצאים עיקריים:

תוצא ראשי – תפקוד עצמאי ללא נכות (ציון mRS של 0–1 אחרי 90 יום) הושג ב־40% מהמטופלים שקיבלו אלטפלז לעומת 26% בקבוצת הביקורת (יחס סיכון מתוקנן 1.52; p=0.004)

דימום מוחי סימפטומטי התרחש ב־3.8% בקבוצת האלטפלז לעומת 0.5% בביקורת (עלייה מובהקת סטטיסטית)

שיעור התמותה לאחר 90 יום היה זהה בשתי הקבוצות (10.8%)

מסקנה:

מתן אלטפלז 4.5 עד 24 שעות מהופעת שבץ איסכמי, כאשר יש עדות בהדמיה לרקמה מוחית בת הצלה וללא תוכנית מיידית להתערבות אנדווסקולרית, שיפר משמעותית את התפקוד התפקודי לאחר 90 יום – אך לווה בעלייה בסיכון לדימום תוך-גולגולתי סימפטומטי.

לא נמצא הבדל בשיעורי התמותה.

הממצאים תומכים בהרחבת חלון הזמן לטיפול תרומבוליטי בחולים נבחרים.

למאמר

ד”ר דוד אוריון, מצנתר מוח, נוירולוג, מנהל מחלקת שבץ ומחלות נוירווסקולריות, המרכז הרפואי שיבא, תל־השומר