במאמר שפורסם בכתב העת Acta Ophthalmologica מדווחים חוקרים משבדיה על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי מתן זריקות מעכבי VEGF לתוך הזגוגית מלווה בעליה קטנה אך משמעותית בסיכון לאירוע מוחי בחולים עם ניוון מקולארי גילי ניאווסקולארי. הסיכון היה גבוה יותר עם Aflibercept ו-Bevacizumab לעומת Ranibizumab וירד 60 ימים לאחר הזריקה האחרונה.
החוקרים בחנו את הנתונים משני מאגרי רישום משבדיה בין 2007 ועד 2019 להערכת הקשר בין זריקות לתוך הזגוגית של מעכבי VEGF לטיפול בניוון מקולארי גילי ובין הסיכון לאירוע מוחי. הם זיהו חולים עם ניוון מקולארי גילי ניאווסקולארי שפיתחו אירוע מוחי או התקף איסכמי חולף בתוך 90 ימים מקבלת מעכב VEGF לתוך הזגוגית והתאימו להם חולים עם אירוע מוחי אשר לא קיבלו טיפול דומה.
מספר הימים שחלפו ממתן הזריקה האחרונה ועד הופעת האירוע המוחי סווג לשלושה מרווחים: 0-30 ימים, 31-60 ימים ו-61-90 ימים.
מבין 33,585 חולים עם ניוון מקולארי גילי ניאווסקולארי שטופלו בזריקות מעכבי VEGF, 936 (2.8%) אובחנו עם אירוע מוחי בתוך 90 ימים מהזריקה האחרונה. בחולים שטופלו במעכבי VEGF נרשמה עליה של 27% בסיכון לאירוע מוחי בתוך 90 ימים מהזריקה האחרונה, בהשוואה לאלו שלא קיבלו את הטיפול התרופתי (יחס סיכון של 1.27, רווח בר-סמך 95% של 1.22-1.33).
הסיכון לאירוע מוחי היה מוגבר במהלך 30 הימים הראשונים (סיכון יחסי של 1.38, רווח בר-סמך 95% של 1.15-1.66) ו-31-60 ימים לאחר הזריקה האחרונה (סיכון יחסי של 1.40, רווח בר-סמך 95% של 1.09-1.79) אך פחת לאחר מכן.
טיפול ב-Aflibercept הדגים את הסיכון הגבוה ביותר (סיכון יחסי של 1.36, רווח בר-סמך 95% של 1.23-1.52), לאחריו Bevacizumab (סיכון יחסי של 1.26, רווח בר-סמך 95% של 1.10-1.46), בעוד שהסיכון הקטן ביותר תועד עם Ranibizumab.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם ניוון מקולארי גילי ניאווסקולארי הנדרשים לטיפול במעבי VEGF ועם היסטוריה של אירוע מוחי, פרפור פרוזדורים או יתר לחץ דם, ובקרב מעשנים, נראה כי ישנה חשיבות רבה להפחתת גורמי סיכון לאירוע מוחי.
Acta Ophthalmologica, June 7, 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!