מחקר חדש שפורסם ב-The New England Journal of Medicine ב-24 במאי 2023, הראה כי תחילת טיפול מוקדם ב-DOACs לאחר שבץ מוחי עשויה להפחית את השכיחות לשבץ חוזר, תסחיף כלשהו בגוף, דימום חוץ גולגולתי מאג’ורי, דימום תוך גולגולתי סימפטומטי או מוות מסיבה ווסקולרית ביחס לתחילת טיפול מאוחר. מחקר זה נערך בכדי לחלוט את ההשפעה של תחילת טיפול מוקדם ב-DOACs בהשוואה לתחילת טיפול מאוחר בקרב מטופלים עם פרפור פרוזדורים שעברו שבץ מוחי.

המחקר בוצע ב-103 אתרים ב-15 מדינות שונות, כך שהמשתתפים חולקו באופן אקראי ביחס של 1:1 לטיפול מוקדם ב-DOACs (תחילת טיפול תוך 48 שעות לאחר שבץ קל/בינוני וביום ה-6/7 לאחר שבץ חמור) ולטיפול מאוחר יותר ב-DOACs (תחילת טיפול ביום ה-3/4 לאחר שבץ קל, ביום ה-6/7 לאחר שבץ בינוני וביום ה-12/13/14 לאחר שבץ חמור). התוצא העיקרי כלל אירוע של שבץ איסכמי חוזר, תסחיף כלשהו בגוף, דימום חוץ גולגולתי מאג’ורי, דימום תוך גולגולתי סימפטומטי או מוות מסיבה ווסקולרית לאחר 30 יום והתוצא המשני כלל את המרכיבים הללו לאחר 90 יום. מתוך 2013 משתתפים (37% עם שבץ קל, 40% עם שבץ בינוני ו-23% עם שבץ חמור), 1006 הוקצו לתחילת טיפול מוקדם ו-1007 לתחילת טיפול מאוחר יותר.

תוצאות המחקר הראו כי התוצא העיקרי התרחש בקרב 29 משתתפים (2.9%) בקבוצת הטיפול המוקדם ובקרב 41 משתתפים (4.1%) בקבוצת הטיפול המאוחר (RD -1.18 percentage points, 95% CI −2.84 – 0.47). שבץ מוחי חוזר אירע בקרב 14 משתתפים (1.4%) בקבוצת הטיפול המוקדם ובקרב 25 משתתפים (2.5%) בקבוצת הטיפול המאוחר (OR 0.57, 95% CI 0.29 – 1.07) ב-30 ימים שלאחר השבץ הראשוני ובקרב 18 משתתפים (1.9%) ו-30 משתתפים (3.1%), בהתאמה, לאחר 90 ימים (OR 0.60, 95% CI 0.33 – 1.06).

למאמר ב- The New England Journal of Medicine