מאת ד”ר אלינור מוסרי בריסקין
מתן מתמשך או מתן לילי של חמצן במטופלים אשר עברו שבץ מוחי אינו משפיע על תמותה או נכות של המטופלים. כך על פי מאמר שפורסם בספטמבר ב JAMA-.
במחקר זה בדקו החוקרים האם מתן פרופילקטי של חמצן עשוי למנוע את ההיפוקסיה המוחית לאחר שבץ ובכך למנוע הידרדרות נוירולוגית 90 יום לאחר האירוע. כמו כן נבדקה האפשרות שלחמצן הניתן בלילה בלבד (ותאורטית פחות מפריע בתהליך השיקום) יעילות גבוהה יותר מאשר חמצן הניתן באופן מתמשך.
בניסוי מבוקר אקראי (RCT) חד סמיות זה הוכללו 8003 מטופלים מבוגרים אשר סבלו משבץ ואושפזו ב 136 מרכזים בממלכה המאוחדת, ואשר לא היו להם הוראות נגד לטיפול בחמצן.
המטופלים חולקו בצורת 1:1:1 לקבלת חמצן קבוע במשך 72 שעות (2668 מטופלים), חמצן לילי – למשך 10 שעות בלבד (2667 מטופלים), וקבוצת ביקורת אשר לא קיבלה תוסף חמצן, למעט אם היתה אינדיקציה לכך על פי ריוויון החמצן בדם (2668 מטופלים). החמצן ניתן דרך צינור אפי במהירות של 3ליטר/דקה אם ריוויון החמצן הבסיסי בדם היה 93% או פחות, ו 2 ליטר/דקה אם ריוויון החמצן היה > 93%.
התוצא הראשוני שנבדק נמדד על ידי modified Rankin Scale score, כאשר הניקוד היה בין 0 (ללא סימפטומים) עד 6 (מוות), והוערך 90 יום לאחר האירוע המוחי. הניתוח הסטטיסטי בוצע על ידי logistic regression. Odds ratio (OR) ייצג את הסיכוי לשיפור של רמת הנכות על פי טווח זה. OR גדול מ-1 העיד על שיפור במצב.
בקרב 8003 מטופלים (55% מתוכם גברים, גיל ממוצע 72). ה National Institues of Health Stroke Scale score (NIHSS) החציוני היה 5, ריוויון החמצן הממוצע היה 96%.
בהשוואה בין טיפול בחמצן (מתמשך ולילי) ובין אי טיפול פרופילקטי בחמצן, ה OR לשיפור בתוצא היה 0.97 (CI 0.89-1.05, p=0.47). בהשוואה בין טיפול מתמשך בחמצן לבין טיפול לילי בלבד בחמצן, OR היה 0.13 (CI 0.93-1.13, p=0.61.). באנליזה לתתי קבוצות, לא היתה תת קבוצה אשר כן נהנתה מטיפול מתמשך או לילי בחמצן.
מסקנת החוקרים היתה כי בקרב מטופלים אשר סבלו מאירוע מוחי ואשר אינם סובלים מהיפוקסיה, מתן מניעתי של חמצן במינון נמוך לא הפחית תמותה או נכות לאחר 3 חודשי טיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!